מי אני?

לאחר יומיים מאסיביים ולחוצים ביותר של עבודה החלטתי שמגיע לי פינוק, אז הזמנתי לי תור לפדיקור מפנק אצל הקוסמטיקאית החדשה שנמצאת מתחת לבניין שלי.
כל שאוכל לומר הוא שהיה פשוט תענוג. כל כך מרגיע לשבת ככה,להתמסר לתחושות וכמובן שסוף סוף הרגליים שלי התהדרו כראוי להן בלק אדום קיצי. אני מוכנה לקיץ.

חזרתי רגועה ומרוצה הבית וחשבתי על זה שמזמן לא הרגשתי ככה רגועה ואז נזכרתי שכבר ממש מזמן לא פינקו אותי ואני לא זוכרת כבר מה זה להתפנק, או לפנק, התחושה הזאת כבר לא מוכרת לי והאמת, זה ממש חסר לי. בתקופה האחרונה המון אנשים סביבי. חברים חדשים וישנים שמפתיעים. אני מקבלת המון אהבה ותמיכה מהעולם, ההחלמה התקדמה נהדר ובגדול טפו טפו אני מודה על כל המתרחש, על כך אין טענות, רק ברכות.

אבל עדיין.. ואם כל זאת אני חשה שהגוף שלי במשבר. אין לי זכרונות של הנאה גופניות, הגוף זוכר כרגע רק כאב וכל פעם אמנם פחות כואב שזה טוב, אבל ממש לא ממצה.
לפחות יש את הפנטזיות אבל זה לא ימלא לעולם את החלל שנפער בי. אני בכלל לא זוכרת איך מרגישה יד מלטפת על העור. איך מרגישה הצמרמורת הזאת בגוף שחוטפים ממגע מחשמל. לא יודעת כבר מה זה נעים. הכל זכרונות מעומעמים ,מטושטשים ולא מאוד אפקטיביים..וכן, זה משפיע עלי. על השלווה והרוגע והתחושה הפנימית הקרה.

יום אחד זה יקרה.