מי אני?

נגמרו לי המילים הטובות ונגמרו לי המילים הרעות. אין לי כבר מה להגיד.

אני מרגישה את החבל מתהדק לי סביב הצוואר ואני זו שמהדקת אותו.

הלופ הזה בין שנאה לאהבה עצמית, בין האופטימיות לפסימיות לא נותן לי מנוחה והכעס על זה שאני לא שולטת בזה, מחלחל לי בעצמות.

ואני לא רוצה יותר.

לא רוצה לכתוב יותר. לא רוצה לסבול יותר. לא רוצה להתעצבן יותר. לא רוצה לחשוב יותר. לא רוצה לחלום יותר. אפשר מהתחלה ?

"מה שאת יודעת, בהכרח יגביל את האפשרויות עבורך " אמר לי לפני כמה שנים המאמן האישי שלי

ואין לתאר כמה שהוא צדק..