וואי, עבר מלא זמן מאז שכתבתי נראה לי התקופה הכי ארוכה מאז שהתחלתי לכתוב וזה היה חסר אין ספק בכך, אבל הניתוק הזה גם מהכתיבה וגם מהאתר, במידה מסויימת העניק לי שקט ותחושת נינוחות שאת חסרונה כבר הרגשתי בעצמות הכואבות.
השבועות האחרונים היו קסומים. מפגש מקרי ולא צפוי ביני לבין הרקדן הנסיכותי, הוביל לחברות מופלאה שאני לא יכולה להסביר אותה אפילו לעצמי. הוא צחק שאמרתי לו שהוא ממש בריא לי לעור הפנים. אני חושבת שזו הנשמה הטהורה שאני רואה בכל מבט ובכל תנועה שלו שקנתה את ליבי לנצח ואולי זו גם שמחת החיים המדבקת הזו שלו שמשגעת. פשוט אי אפשר שלא לאהוב אותו. הרווחתי חבר וזה מרחיב לי את הלב. חבל שהוא לא חי בארץ. לפחות זה תרוץ ממש טוב לצאת לסופ"ש באירופה 😄
וברגע שהקארמה נפתחת, היא נפתחת.. התחברתי לגוף שלי מחדש, למגע מחדש. מרוב שניתקתי את עצמי מרגשות ומגע ותשוקה שכחתי כמה זה נעים.. אחד הקטעים המשעשעים שנרשמו השבוע היו עם המתוחכם מהבר הצפוני שהתנפל עלי בתשוקה אחרי שעה של הרמות כוסיות לכבוד המין האנושי ושאר ירקות. בקיצור ( כן זו היא.. ) מסתבר שפיתחתי אינסטינקטים סאדיסטים קלים (או קשים תלוי מי שואל ) והתגובה הגופנית הראשונית שלי אליו הייתה צביטה חדה בפטמות שהוא ממש לא היה מוכן לה. כששמתי לב מה אני עושה והסתכלתי עליו, העיניים שלו התגלגלו מעונג וביקשו עוד. אז הלכתי הביתה.
ניתן לו לחכות קצת.
ועוד דברים טובים קורים, אבל מה שהכי חשוב באמת זה שאני בשליטה על החיים שלי שוב
אני מקפידה כבר 21 יום על מדיטציה יומית של חצי שעה אחרי העבודה וזה פשוט לא יאומן כמה שזה עושה את ההבדל וכמה כוח אני מקבלת מזה. ואפילו אני מקדישה זמן לספורט וטיולים בעיר. באמת שלאחרונה אני לא מוצאת על מה להתלונן. טפו טפו.
והמלצה חמה לסרט מרהיב שהוא חובה לכולם לראות לטעמי:
שבוע טוב.
