מי אני?

בזמן האחרון כל הקרובות אלי, החברות האחיות שלי יולדות. מין תקופה שכזו...
והיום עוד אחת בדרך, כבר כמה שעות ארוכות ומייגעות בחדר לידה. מנסה לתמוך מרחוק ככל האפשר ( או מה היינו עושים בלי קצת הומור שחור בעת מצוקה 😄 ) ואני יושבת בבית, בכוננות הקפצה וקוראת תפילה עבור האם והקטנה ובאמצע התפילה עברה בי מין התרגשות כזו, שלא חוויתי כבר הרבה זמן. כל כך שמחתי. וההתרגשות הזו, לאט לאט התמזגה לבכי של שמחה שהפך לו לאיטו לדמעות דוקרות.
משהו במרחק הזה בין עוצמת ההתרגשות כלפי חוויתה של חברתי ברגעים אלו, לבין ההכרה של כמה רחוקה חוויה כזו ממני, זעזעה אותי לרגע. רגע של חולשה.