לפני 14 שנים. 1 בנובמבר 2010 בשעה 17:50
גם למראה נושן יש רגע של הלדת.
שמים בלי ציפור
זרים ומבוצרים.
בלילה הסהור מול חלונך עומדת
עיר טבולה בבכי הצרצרים.
ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך
והירח
על כידון הברוש
אתה אומר- אלי, העוד ישנם כל אלה?
העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?
מאגמיהם המים נבטים אלינו
שוקט העץ
באודם עגילים.
לעד לא תעקר ממני, אלהינו
תוגת צעצועיך הגדולים.
(נתן אלתרמן)
