לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיומנו של חסר הנסיון, המנסה למצוא דרכו בים הטעויות.

*עדכון: בזמן האחרון אני לפעמים מקיא כאן הרהורים ומחשבות, ולרוב אחרי מעט זמן זה מביך ונראה לי שאני מטופש והם עלולים להימחק כמו שצצו.*

הבלוג הזה נולד כאשר הוא מוקדש לך, שהייתי ככיסא ישן זרוק בגשם ובכפור ואת ידעת לזהות בי פוטנציאל לחידוש, שיפוץ ועיצוב.
אשתדל להגישו כמו זר פרחים ואלכוהול משובח! :)
---------------------
הבהרה חשובה !
אני אדם שאוהב להשתמש בדימויים והרבה פעמים מפליג בדמיוני.
לעיתים קרובות יזלגו לבלוג גם חלומות וכמיהות שלא תמיד יש קשר בינן לבין המציאות שלי.
אולי ימצא מישהו קשר מקרי באותן זליגות למציאות שלו, או יקבל השראה.
הכל נכתב בכוונות טובות !
* אה וגם לפעמים קודם כותב ורק אחר כך חושב :)
לפני שנה. 24 ביוני 2023 בשעה 12:51

Genesis / Afterglow

 

,Like the dust that settles all around me

.I must find a new home

The ways and holes that used to give me

shelter

.Are all as one to me now

But I, I would search everywhere

,Just to hear your call

And walk upon stranger roads than this

one

.In a world I used to know before

.I miss you more

,Than the sun reflecting off my pillow

.Bringing the warmth of new life

And the sounds that echoed all around

,me

.I caught a glimpse of in the night

,But now, now I've lost everything

.I give to you my soul

,The meaning of all that I believed before

Escapes me in this world of none, no

.thing, no one

And I would search everywhere

Just to hear your call

And walk upon stranger roads than this

one

.In a world I used to know before

,For now I've lost everything

.I give to you my soul

The meaning of all that I believed before
,Escapes me in this world of none

.I miss you more

לפני שנה. 7 ביוני 2023 בשעה 0:10

כמה טוב להגיע הביתה,

אחרי ערב מהנה בחברה טובה.

המצעים מזמינים,

עוד כמה שעות שוב אהיה בעבודה,

מצד אחד הייתי רוצה לקחת חופש

מצד שני רוצה שלא להיות חופשי בכלל.

לפני שנה. 3 במאי 2023 בשעה 0:27

מוקדש לכל חובבי הרגליים

אופס...

לפני שנה. 27 בנובמבר 2022 בשעה 21:25

על המאבק הפנימי בין הרצון להכיר מישהי מכאן שמגדירה עצמה שולטת, לבין מישהי שולטת מהעולם החיצוני שאינה מגדירה את עצמה.

אז מאיפה מתחילים? 

כשמגיע הזמן להכירות, והכל כאן בתחילה וירטואלי.

אף אחד לא יודע רבות לגבי מי שנמצא בעבר השני.

אני תמיד מוצא עצמי תלוי, בין הפנטזיה להכיר מישהי חזקה ושולטת בחיים עצמם, ושיהיה קליק, והיא עוד תתלבט ותחשוב איך לגלות לי את שליטתה תוך כדי ההיכרות. לגלות בקצב שלא "יבריח".

וככל שתגלה יותר מעצמה כך תגלה את כמיהתי הרבה לנתינה. ושכל "נתיבי הבריחה" שלי ממילא ינותבו לכיוונה ככל שתתברר שליטתה ותתחזק המשיכה. 

אבל פה זה נראה קצת כקיצור הדרך בחיפוש.

מפני שזה המקום הנכון להיכרות מסוג זה אך ללא כל התמימות המתוארת בתרחיש הקודם.

כאן אנחנו כבר מוגדרים על ידי עצמנו כשולטת ונשלט.

וי גדול מסומן עוד מלפני ההתחלה, מדובר במהירות שונה.

לכן הדרך מכאן, היא למעשה האוטוסטרדה לגן עדן או לגיהינום.

כי אחר כך מתגלים לאט עולם ועוד עולם, ובין כל ההגדרות והחוקים הכתובים, הכימיה האמיתית תיבדק ברגעים ללא מילים, לא כתובות ולא מדוברות אך האמירה ברגעים מסוג זה מתבצעת מעצמה באמצעות רגש גדול.

ויש פה באתר גם הרבה ממה לברור, אנשים רבים שלא מוכנים לקבל את ההיתוך שבמפגש בין שני עולמות שונים.

אחר כך כשנוצר ניצוץ, וכל אדומה מעבירה בי רטט.

בין זמני התקשורת המזדחלים, אני שוב שואל את עצמי מאיפה מתחילים?

 

 

 

(חפרתי)

 

 

לפני שנה. 31 באוקטובר 2022 בשעה 0:10

אני אדיוט!

לפני שנתיים. 15 בינואר 2022 בשעה 15:55

נתקלתי במעלית ביסקסואלית המזהה מי עומד מולה ומודיעה לו שהוא זוהה באופן אוטומטי.  מדהים !

 

 

 

 

לפני שנתיים. 6 בנובמבר 2021 בשעה 21:23

 

לפני שנתיים. 9 באוקטובר 2021 בשעה 8:48

In Japan, when you really screw up sometimes a verbal apology isn’t enough. Here, the practice of groveling is taken to a hilarious extreme.

 

לפני 4 שנים. 21 ביולי 2020 בשעה 21:04

כשניפגש,

עשרות ואלפי תסריטים שרצו אצלי בראש, 

יתערבבו יחד באותה נקודת זמן.

הפה יתייבש, קצב הלב יואץ,

התסריטים יסתחררו סביב במהירות,

יחוגו במעגלים כמעט עד קיא.

ואני אתרכז בלנשום...

 

עשרות תסריטים שהיו, 

מאות דמיונות.

כמו האחרון שיהיה,

בעודי בדרך אליך.

 

לפעמים כשאני חושב על הרגע, 

נשימתי כבר נעתקת מבעוד מועד,

כאילו הנפש מרמזת לגוף להתכונן.

כל כך הרבה שנים של תשוקה עצורה,

והתחושה שהנה היא כבר נחשפת.

וקשה לי לדמיין איך זה מרגיש שהקליפה נסדקת,

איך זה מרגיש לתת עצמי בידיים בטוחות.

אני חושב שבדמיוני ראיתי את ידייך אוחזות מפתח...

 

אם ניפגש,

אשתדל להתעלות מעל עצמי,

כי גם בימים כאלה,

מהמרחק בו אני נמצא,

קורה שאני מרגיש את עוצמתך,

המתגלמת בהדרה בתוך מילה.

 

 

לפני 4 שנים. 15 ביולי 2020 בשעה 22:33

לו רק יכולתי להריח ומעט לטעום.
אני, המשוטט בין השורות הכתובות.
משוטט ותר אחר הרמזים,

במבוך שלי,

במבוך שלך,

במבוך של שנינו.

 

את תמיד מדומיינת ומצטיירת בראשי,

ובתמונה שעולה את נראית כה בטוחה.

מנוסה,

לפעמים מניסה,

ועדיין...

מרגיש לי בטוח ליפול לידייך.

 

אני חוזר לחלום אחרי תקופה רדומה

וכולי תקווה.

 

מי יתן ובאחד הימים,

מבין השורות תצא הבשורה.

ואמצא מנוחה לנפשי,

אמלא את חלקי בחייך.