אנחנו נעשה הסכם דברים קטן,
שום דבר לא מחייב.
הרי אין לנו מה להפסיד לשנינו,
מעצם הנסיון נוכל רק להרוויח, ואם לא הרי נחזור שנינו למצב הקודם.
אותי בכלל לא מעניין איך את נראית, אני מחפש את החיבור שיאפיל על הכל.
שכמו במכת אדרנלין הקצב לב יגבר והתחושה תהיה כמו ריצת אמוק לתוך אור גדול ..
ואולי גם לא... לא באמת יש לי מושג המגובש סופית.
ה"לא" הזה כרגע נמצא כרגע כבר אצלינו בכיסים, מקסימום נרוויח "כן" !
אז קבענו שאביא לך זר פרחים ויין אדום יבש שאת אוהבת.
נתת לי כתובת ונקבת גם בשעה הרצויה, " 18:37 בדיוק תצלצל בפעמון! אל תאחר! תראה למלכה שאתה יודע לדייק, לא דקה לפני ולא דקה אחרי!"
הסיכום שלנו היה כזה, אני מגיע עם הפרחים והיין,
את פותחת את הדלת ובוחנת את השליח.
אם תמצאי לנכון שהצעצוע שווה בדיקה תשאלי "אתה רוצה לשתות משהו?"
אם לא תגידי "תודה, על המשלוח" ואבין מכך שלר מצאת בי דבר ועניין, אומר שלום בנימוס, אסתובב לדרכי ואיעלם.
אם תציעי לי שתיה ותזמיני אותי להיכנס יהיה עליי לקבל את ההחלטה :
אני יכול לסרב בנימוס ולומר שאינני צמא ובכך לסגור את העניין.
או שאחליט להסכים להצעת השתייה הסמלית המזמינה אותי להיכנס.
ובכך הוחלט וסוכם מראש מבעוד מועד בינינו !
בשלב זה, ברגע שאני עובר את מפתן הדלת, אני נכנס,לטריטוריה שלך! אני מתנשל מכל זכויותיי להחליט, אני מוסר את עצמי לידייך ומיד מובל!
אם אני עובר את הדלת, אני נכנס מיד למבחן!
אנחנו ניגשים למטבח, את שולפת מהמקרר בקבוק מים קר ושולחת יד ארוכה לארון המטבח הגבוה,
ממנו את שולפת כוס זכוכית שקופה ומוזגת מים קרים לתוכה.
את מפילה בכוונה מגבת שהייתה מונחת על השיש לרצפה. ואני מיד!
באינסטינקט!
יורד למטה לרצפה להרים בשבילך אותה.
ומיד כשבאתי להרים את המגבת, נעל עקב אדומה עליה דרכה.
אני מתמהמה לרגע מתבונן, ומרגיש יד מלטפת את ראשי, בהתחלה ברוך אבל היד המלטפת נעשית מיד כבדה.
ואני מרגיש את ראשי נדחף אל הרצפה אל מול הנעל האדומה!
ואז התעוררתי