שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

סיפורים מהקופסא

סיפורים של עבר, הווה ועתיד

מתחייב לספר את האמת , אך לא את כולה ולא תמיד
שלכם,
דון חואן
לפני חודש. יום שלישי, 7 באפריל 2026 בשעה 4:41

בתרגול אומנויות לחימה קלאסיות, ובמיוחד כשעומדים מול יריב, יש רגע אחד שבו הכל קופא.

היפנים קוראים לרגע הזה Ma (間). זה לא סתם "מרחב ריק"; זהו המתח המדויק שבין הפעולות, השקט שבין הנשימות, המקום שבו הכל אפשרי ושום דבר עוד לא קרה.

שופנהאואר , שהושפע רבות מהמחשבה האסיתית, דיבר על ה"רצון" ככוח דוחף, עיוור ולעיתים מייסר. אנחנו רצים, כובשים, משיגים. אבל הדומיננטיות האמיתית – זו שמסובבת ראשים בחדר מבלי לומר מילה – נמצאת דווקא ביכולת להשהות את הרצון הזה.

יש סוג של שקט שאינו מעיד על היעדר רעש, אלא על נוכחות של משהו גדול הרבה יותר. זהו השקט של משהו שלא זקוק לתנועות מיותרות כדי להוכיח את קיומו. כשאתה לומד להרגיש בנוח בתוך הריק, בתוך ה-Ma, אתה מקרין הילה שקשה להתעלם ממנה: שילוב בין שלווה עמוקה לבין דריכות חייתית. זהו שקט שבו כל נשימה נספרת, וכל מבט נושא משקל.

המסוכן והמרגיע מתקיימים כאן זה לצד זה בפרדוקס מהפנט. המרגיע נובע מהידיעה שיש כאן עוגן, יציבות שלא מתערערת מהרוח; המסוכן נובע מהתחושה שמשהו "טורף" רובץ מתחת לפני השטח. זהו הצד האפל המרוסן, לא כזה שמתפרץ ללא שליטה, אלא כזה שעבר אילוף קפדני. זוהי ההבנה שמתחת למעטפת המנומסת והמלומדת, קיימת היכולת להחריב, המיומנות להכריע, והדיוק המדעי לחתוך בדיוק בנקודה הנכונה.

העוצמה הזו אינה מופגנת לראווה, היא מרומזת בעמידה זקופה אך נינוחה, בדרך שבה היד מונחת על הניצב, ובקור הרוח שבו מתקבלות החלטות. אדם כזה אינו מפחד מהתהום שלו; הוא כבר ביקר בה, מיפה אותה, והפך אותה לחלק מהממלכה שלו. כפי שגרס ניטשה, כוחו של ה"אדון" אינו נמדד בשימוש בכוח, אלא בריבונות עליו.

בסופו של דבר, החופש האמיתי הוא היכולת לבחור בשלווה לא מתוך חולשה, אלא מתוך דומיננטיות מוחלטת. כשיש לך את כל הכלים להיות הסערה, הבחירה להיות השקט היא המעשה העוצמתי ביותר. זהו רגע של חירות אלוהית כמעט – לדעת שהשליטה נמצאת בידיים שלך, ושהעולם סביבך יכול לנוח בבטחה, רק כי אתה בחרת בכך.

לפני חודש. יום ראשון, 5 באפריל 2026 בשעה 5:14

באומנויות הלחימה היפניות הקלאסיות, קיים פרדוקס עמוק: החרב היא כלי של מוות, אך היא נועדה להעניק חיים.

רבים טועים לחשוב שכוח הוא היכולת להכניע. אבל כוח אמיתי, כפי שמלמדת אותנו הפילוסופיה של הקאטנה, הוא האחריות שבבחירה. לכל אחד מאיתנו יש "חרב" – בין אם זה הכוח הפיזי שלנו, המעמד המקצועי, או המילים שאנחנו בוחרים להגיד.

החרב הממיתה (Satsujinken) היא הכוח שמונע מאגו, מכעס או מרצון לשלוט באחר. זהו כוח שהורס, שמקטין את הזולת ומייצר פירוד.

החרב המחייה (Katsujinken) היא השלב שבו הכוח הופך לכלי שירות. זו היכולת להשתמש בעוצמה ובשליטה עצמית כדי להגן, לבנות ולהיטיב עם הסובבים אותנו. כפי שגרסו הוגי אסכולת קיוטו, ברגע שאדם משיל את ה"אני" הקטן שלו ומתחבר לזרימה של היקום, הפעולה שלו הופכת לטהורה. הוא כבר לא נלחם ביריב, הוא פועל כדי להשיב את האיזון.

במערכת יחסים של שליטה, ה"שולט"" לא נמדד ב"תפקיד" שהוא אוחז, אלא ביכולת שלו להכיל את הסערה בתוכו ולבחור, פעם אחר פעם, להיות החרב שמחייה.

לפני ארבעה חודשים. יום חמישי, 1 בינואר 2026 בשעה 4:57

אומניות לחימה תמיד היו האהבה שלי.

בתחום הזה, יש אומנות ויש ספורט.

כל כך דומים וכל כך שונים.

ושניהם מרתקים.

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 31 באוגוסט 2025 בשעה 7:56

ניטשה , 

אחד הפילוסופים המוערכים, מוערצים, מושמצים ומשפיעים על התרבות של המאה-20.

אפשר לשנוא אותו או לאהוב אותו.

קשה מאד להתעלם ממנו.

בעולם של הבדסמ, ניטשה, ייצר הרבה השפעות תרבויות משמעותיות.

באופן ישיר, ניטשה דיבר על רצון לעוצמה, על השתחררות ממגבלות המוסר הארכאי, על בחירה פרטית של מוסר.

באופן עקיף, ומעוות,  הדיקטטורות של המאה 20, לקחו את האדם העליון שלו, את החלוקה לעבדים ואדונים, ומשם זה נכנס לתרבות.

 

מוסר האדונים של ניטשה, הוא המוסר שבוא הפרט בוחר..

הנה הסבר AI לנושא:

 

ניטשה אמר ש"מוסר עבדים" הוא מערכת ערכים שנובעת מנקמנות של חלשים כלפי חזקים, ושהיא הופכת את התכונות החזקות והעוצמתיות ל"רע" (כמו גאווה או אגו), ואת התכונות החלשות ל"טוב" (כמו ענווה וצייתנות).

בתחום המיני, אפשר לראות את זה כך:

"מוסר עבדים" מיני: המוסר המקובל רואה בביטוי של תשוקות, פנטזיות וצורות מיניות שונות מחוץ לנורמה כ"רע" או "חולני". המוסר הזה רואה בשחרור מיני מלא, בביטוי של שליטה וכניעה, או בפנטזיות של כאב והנאה כדבר שראוי לגנות. הוא מעדיף ריסון, צניעות וציות לכללים מוסריים נוקשים.
"מוסר אדונים" מיני: לעומת זאת, ניטשה היה אומר שמי שמאמץ "מוסר אדונים" בתחום המיני, אינו פועל מתוך כללים חברתיים מקובלים, אלא מתוך רצון אישי. הוא חוקר את התשוקות שלו, לא מדחיק אותן, ומגדיר לעצמו מה ה"טוב" בשבילו - כלומר, מה שגורם לו להרגיש חזק, שלם, חופשי, חי ומסופק.

כך שפה בכלוב, כולנו אדונים, גם העבדים (:

 

רצ"ב פודקאט על ניטשה למעונינים

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 27 באוגוסט 2025 בשעה 3:40

ונשלטים/ות נהנים יותר

מחקר מדעי רציני ביותר (:

 

האמת שיש לא מעט מחקרים על התועלת של בדסמ וזה אחד מהם.

כולל על התמודדות עם טראומות , 

יש מחקר גדול בספרד על האוכלוסיה החד מינית, שמראה שמי שעוסק בבדסמ מאושר יותר בזוגיות,

וכן הלאה.

 

ולכל השולטות פה:

 

ספר שלם שמסביר למה נשים צריכות לשלוט בתוך מערכת היחסים (:

לפני כחצי שנה. יום שני, 11 באוגוסט 2025 בשעה 7:00

מעניין מי עוד שרד מאז..

הרבה שנים לא הייתי פה, 

אבל דברים השתנו אצלי

ואני פה שוב

סקרן לחדש קשרים ישנים

ולהתחיל קשרים חדשים

 

לפני 7 שנים. יום שבת, 14 בספטמבר 2019 בשעה 9:35

אז כן, המנוי נגמר, ואני לא מתכוון לחדש אותו.

אז בהתאם למנהג הכלובי, נדרשות תמונות סוף מנוי.

וכן, אני מודע לכך, שזו הדרך של נשות הכלוב לרמוז לגברברים פה לחדש להם את המנוי.

 

ובכל זאת, איזה תמונה לשים?

של כאב?

של השפלה?

של הנשלטת או שלי?

 

בעולם שלנו, שכל כך קל למצוא ולראות הכל, לפעמים רמז מספר את הסיפור הרבה יותר טוב מהדבר האמיתי.

לפני 7 שנים. יום רביעי, 11 בספטמבר 2019 בשעה 11:54

אני לא מאמין גדול "בחוכמת ההמון", חוכמת ההמון היא בדרך כלל "טיפשות ההמון", ובכל זאת אני בהתלבטות קשה.

 

זה נורא כיף לגרום לה להתחנן לזין. 

כמו שצריך, לרדת על הברכיים ולהתאמץ ולבקש וכל זה בשביל למצוץ.

 

מצד שני, 

זה גם כיף פשוט לקחת, לזיין לה את הפה עמוק, בלי לבקש רשות, בלי לחכות.

פשוט לקחת את מה ששלי, ממילא.

 

אנחנו מדברים על הפעם הראשונה, אז אי אפשר גם וגם..

מה אתן אומרות?

תמונה להמחשה בלבד, המציגה איננה שרמוטה

לפני 7 שנים. יום ראשון, 28 ביולי 2019 בשעה 6:13

לפני 7 שנים. יום שלישי, 23 ביולי 2019 בשעה 10:58

אני בעולם הרפואי רגיל הרבה שנים, אבל סשן מדיקל, היה הרבה זמן מחוץ לתחום.

לפני זמן מה, פגשתי בניו-יורק רופאה מקסימה שהיא במקרה גם נשלטת ואיתה התנסתי פעם ראשונה בלהקיז דם בסשן.

חוויה מדהימה מוכרח לציין.

 

והנה התוצאות: