סיפורים מהקופסא

קראתי פעם פרופיל של מישהי שהגדירה את עצמה כאוויר ותו לא.

אני חושב שכל אחד מאיתנו מרגיש ככה לעיתים.

כשבאירוע חברתי, הוא/היא נשארים בודדים בצד כשכולם מדברים;

כשבעבודה מדלגים עליך עם הקידום או הטבה כלשהי...

כולנו מרגישים אוויר או שקופים או כלום...

אבל כשאוויר מקבל מטרה או ייעוד הוא הופך לרוח;

והרוח אם היא טובה, משיטה ספינות או מסובבת טחנות רוח

ואם היא רעה היא יכולה להרוס הכול.....

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים אוויר, תשאלו את עצמכם, איך להפוך לרוח

ואם אתם לא יודעים, תשאלו אותי (:

קיבלתי היום דרישה קטגורית לכתוב לבלוג.

אכן מזמן לא כתבתי.

ומחמיא לי שמישהו שם לב וחוץ מזה, בסגנון הכלוב, הדרישה הייתה כזו שאני פשוט לא יכול לסרב לה, מה גם ששורה אחת, תעמוד בדרישה (:

אני לא יודע אם שמעתם על הפגישה בין ארדואן לפוטין.

ארדואן, תכלס בא להתנצל ולבקש שפוטין ינרמל את היחסים בין המדינות.

אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני חושב על מה שקרה שם בבפגישה, אני מתאר לעצמי משהו שיכל להכתב פה באחד הבלוגים.

פוטין במכנסי עור ובלי חולצה מצליף בארדואן עד זוב דם וכו'...

לצערי אני לא בקטע של גברים, אז אני אעצור כאן ואשאיר לכם לדמיין את ארדואן בתור הזונה של פוטין....

כולם מכירים את הנסיך הקטן.

אבל פועם בתוכי החשש, שכמו קלסיקות אחרות, מעטים קראו אותו ומעטים עוד יותר קראו אותו לעומק.

הנסיך הקטן, לאלו ממכים שלא קראו, ממשיך את דרכם של מסעות גוליבר ושל עליסה בארץ הפלאות, בכך שהוא מסתיר ביקורת על החברה בתור ספר ילדים.

מה הקשר של הנסיך הקטן לכלוב, אתם שואלים?

באחד הקטעים היפים בספר (לטעמי), השועל מסביר לנסיך מה זה אילוף ומבקש ממנו שיאלף אותו.

מכיוון שאילוף הוא מושג נפוץ ונפיץ בכלוב, חשבתי לחלוק איתכם כמה ציטוטים יפים מהספר.

"אינני יכול לשחק איתך", אמר השועל, "כי אינני מאולף".

על זה אמרה קוהלת "sad but true"

גם ובעיקר בבדסמ (:

"אני אהיה בשבילך יחיד ומיוחד בעולם"

הם לא זה מה שאנחנו מחפשים - שולט ונשלטת?

והשועל ממשיך:

אבל אם תאלף אותי, יהיה זה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך, והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי, כמו מוסיקה, לצאת ממחילתי.

פשוט יפה

וכל דבר שאכתוב עוד רק יפריע

אומברטו אקו, הוא פרופסור איטלקי לסמיוטיקה,אחד הסופרים האהובים עלי ואיש חכם מאד.

הוא ידוע על ספרו "שם הורד", אך הספר האהוב עלי ביותר הוא "המטוטלת של פוקו".

לפני זמן מה הוא הוציא שני ספרים: אחד על תולדות היופי ואחד על תולדות הכיעור.

כמובן, שהספר הראשון שקראתי הוא על הכיעור.

יופי, שלמות, נראת לי משהו משעמם למדי.

הכיעור, הגרוטסקי, השונה, הרבה יותר מסקרן אותי.

אני לא יכול שלא להזכיר פה, איך אושימה-סאן מספר לקפקא טאמורה, על הסיבה שהוא אוהב את שוברט

חוסר שלמות, הרבה יותר מעניין.

הספר, על הכיעור, עוסק בהרבה נושאים, בין השאר, יש מגוון יצירות שמתארות גרפית, את הקשר בין אלימות לסקס ולאהבה.

התמונות מדהימות ומבעיתות כאחד. הרבה הרבה מעבר ל"שפוי", שאנחנו פה, שמחבבים אלימות וסקס, נחשוב עליו.

ובכל זאת, אקו, בוחר לצטט חלק מספר אחר, 1984, ובמיוחד את החלק שעוסק בחדר 101.

אני מתאר לעצמי, שפחות או יותר, כולם שמעו על 1984 ועל ה"אח הגדול" המקורי.

אך אני מתאר לעצמי, שהרבה פחות אנשים קראו אותו.

לטעמי, למרות שנכתב לפני 67 שנה, הוא עדיין רלוונטי, מרתק ומפחיד.

הספר עוסק בשליטה.

לא בשליטה החביבה של 50 גוונים של אפור, אלא בשליטה אמיתית.

בסצנה שנחרטה בזכרוני, אובריין, מסביר לווינסטון, מה היא שליטה אמיתית.

הציטוט הלא מדויק אומר, שלשלוט במישהו, זה היכולת לגרום לא לעשות משהו שהוא לא רוצה.

כל כך, פשוט, וכל כך נכון.

כשאנחנו פה משחקים בשליטה, אנחנו משחקים. 

עד לנקודה, בה השולט מבקש מהנשלטת שלו, לעשות משהו שהיא לא רוצה, אבל באמת לא רוצה לעשות.

זו הנקודה הראשונה שבה יש "שליטה",

עד לנקודה הזו, זה משחק תפקידים.

אני לא מזלזל בשלב הראשון, של המשחק. הוא נדרש לבניית אמון הדדי.

אך כדאי לזכור, שהוא משחק ולא לבלבל אותו עם הדבר האמיתי.

מה הקשר לחדר 101?

משרד האהבה, משתמש בחדר 101 לשבור את רוחו של ווינסטון,

להבטיח את השליטה שיש לו.

לא ממש: safe, sane and consentual

אבל הכי מפחיד שיש.

ההנאה שבהתמסרות

שליטה זו אשליה.  אינך יכול לשלוט בדבר בסביבה החיצונית שלך, במקרה הטוב אתה יכול, לנהל את רגשותיך ומחשבותיך.

כאשר יש לך צורך בשליטה, הצורך  למעשה שולט בך והופך אותך לבובה על חוט.

בסופו של כל יום אתה מגיע למיטה רצוץ ומותש מהמאבק, מההישרדות, ובבוקר אתה לא רוצה להתעורר ליום נוסף של מלחמה.

רק כשנוותר על הצורך בשליטה ונתמסר לחוסר האונים אז נהיה בסינכרון מפני שאין במה לשלוט.  דוגמא מצויינת לכך היא אופן ההחלצות ממערבולת, כאשר אתה נקלע למערבולת, אין לך במה להאבק או לנסות להיחלץ, ככל שתאבק יותר – כך תאבד יותר את כוחותיך ותגביר את סיכוייך לטבוע, "כיורד ים ותיק" שמעתי שהדרך היחידה להיחלץ היא לתת למערבולת לקחת אותך, להגיע לתחתיתה ומשם לצאת אל מחוצה לה.

איך נזהה שאנו במערבולת? מתי נדע שאנו פועלים מתוך הצורך שלנו בשליטה, או צורך קרוב? כאשר נחוש שאנו עובדים קשה, או קצת כמו שוחים אל מול הזרם.

תראו, אני אוהב נשים, אני מודה.

אם הייתי אוהב גברים, זה היה בלוג אחר לגמרי...

נשים מכל הסוגים, 

גבוהות , נמוכות

בלונדיניות או ברונטיות

נשלטות מהסוג שנכנע בקלות

או דומיננטיות שמחפשות גבר חזק שיכניע אותן.

כשאני מכיר מישהי חדשה, צריך להיות את המשהו הזה, שימשוך אותי,

זה יכול להיות ציטוט של מורקאמי,

תחביב של טיפוס הרים,

דוקטורט בפיזיקה או בספרות גם יעשה את העבודה,

או שפשוט לשמוע שהיא לא נוהגת ללכת עם תחתונים (:

אנחנו רגילים לחלק את העולם בצורה דיכוטומית לשולטים ונשלטים, עבורי יש עוד חלוקה לא פחות חשובה אם כי הרבה פחות דיכוטומית.

אתה יכול להיות שולט אקטיבי (או שולטת) או פסיבי וכמובן נשלטת יכולה להיות אקטיבית או פסיבית.

ולמרות שרובנו , כך אני מניח, עוברים מצד לצד, יש איזו נטיה או העדפה לצד מסוים ומניסיוני אם אין התאמה בנטיה הזו, זה פשוט לא יצליח.

שני הצדדים יהיו מתוסכלים מהתנהגות של הצד השני.

לפני כמה ימים נפגשתי אם מישהי שהמחישה לי את הסיטאוציה בצורה מאד חזקה.

נשלטת מנוסה, גבוהה, יפה, נבונה ופתוחה לחוות ולהתנסות, אידאלי...

אלא שכשהדברים התחילו להתפתח, היה משהו שם שלא דפק. 

הרגשתי שהיא נהנתנית ולא נותנת מספיק מעצמה, שהיא מנסה "לשלוט מלטה".

והיא הרגישה שאני מצפה ממנה ליותר מדי.

בדיעבד זה ברור, אני מחפש (??צריך??) נשלטת אקטיבית, מישהי שרוצה לתת, לשרת, לעשות דברים עבור האדון שלה.

ולא מישהי פסיבית, שאומרת, תקשור אותי, תעשה לי ככה ותעשה לי ככה.

האמת שגם אני אקטיבי, אני אוהב לעשות, לא רק להוביל מהכורסא, אך אני צריך את העזר כנגדי, מישהי שתהיה שם מולי,

בכל מאודה

ולא רכיכה נהנתנית שתתן לי לעשות כל מה שאני רוצה.

מישהי אמיתית, 

שלעיתים תתחצף ותעמוד על דעתה,

אבל תמיד תזכור את מקומה

ואת רצונה לתת מעצמה

את כל כולה

לאדון שלה

הי

החשבון סקייפ וחשבון ה FL שלי נפרצו, הפרטים שונו ואין לי יכולת לשחזר.

כך שכל מי שהיה איתי בקשר באמצעים אלו מוזמן לפנות אלי למייל או דרך הפייס

Mark Twain once said, “Eat a live frog first thing in the morning, and nothing worse will happen to you the rest of day.”

but what can you do when life stick a goat down your throat at mid day and the only thing you want to do is to go aside and puke?

Sometimes life is a Sadistic bitch.

you know the type - life will stick a 10 inch dildo up your ass and laugh while doint it.

and the only thing you can do is whimper silently or else she will stick one in your mouth.

Well, I am having a bad day, so to speak.

I hope you have a better one J

נסיכה יפה וחמודה, אתגרה אותי להתחבר לצד השני - הנשלט, לפחות בסיפור, אז זה מה שיצא.

את חוזרת הביתה מהעבודה. עייפה ועצבנית על העולם. את פותחת את הדלת, ואני שם מחכה לך....

לוקח לך את התיק, יורד על הברכים ומוריד לך את הנעלים. משם אני לוקח אותך לסלון, שם מחכה לך כוס יין ודיסק של ג'ניס ג'ופלין ברקע את מתיישבת על הספה ומתחילה לקטר על היום.

בנתיים אני כורע מולך, אני שם את רגלייך בקערה של מים כמעט רותחים ורוחץ אותן בעדינות. אחרי שאני רוחץ אותם, אני מורח את כפות רגלייך בשמן לבנדר ומעסה אותם, בזמן שאת שותה את היין ונרגעת מהיום. את נשכבת על הספה ואומרת לי, "ספר לי משהו שאני לא יודעת, אבל שיהיה מעניין." אז אני מתיישב לידך, את מיד שמה את הראש שלך על הברכיים שלי ואני מתחיל לדבר, תוך כדי אני מלטף לך את הראש באיטיות. הקול העמוק שלי מרגיע אותך ואט לאט לאט שוקעת לנמנום. אחרי זמן מה את מתעוררת, את במיטה לבושה בחלוק משי וכלום מתחתיו. ברקע מתנגן לו Back to black ובעוד את מנסה להבין מה קרה, אני קורא לך. בחדר האמבטיה מחכה בקבוק היין, אמבטיה חמה ומלאה קצף ואנוכי, עירום לחלטין. אני ניגש אליך מוריד את החלוק ושנינו עומדים זה מול זה, ה180 מול ה165  שלך, את רואה איך מול הגוף העירום שלך, גברותי מזקפת לה, אני מתקרב אליך, אוחז אותך בזרועתי השריריות ומניף אותך בקלילות ומניח אותך באמבטיה.

את נשכבת באמבטיה וכשאני מנסה להכנס המים נשפכים החוצה ושנינו צוחקים. את דוחפת אותי החוצה, אבל את לא באמת מנסה ואני נשכב עליך. את שוב דוחפת ומטפסת מעלי, יושבת עלי. הקצף מבריק את גופך העירום ואני מסתכל איך הוא נופל משדייך הזקורים. אני מרים את ידי לחפון אותם אות דוחפת אותם, אז אני תופס אותך ומצמיד אותך אלי ומרגיש את הפטמות שלך מול החזה שלי. אני כבר רוצה לחדור אליך, לזיין אותך, אבל את אומרת, "חכה, לא פה". את יוצאת מהאמבטיה, רטובה ומלאה קצף, כמו ונוס שעולה מהמים, רק יפה יותר ואני אחריך, תופס מגבת ורודף אחריך. לפני שאת מספיקה להגיע למיטה, אני עוטף אותך במגבת וככה שנינו נופלים על המיטה. את שוב מטפסת עלי, אני מנסה לשלוח ידיים ואת תופסת אותם, "ששש," , את אומרת, "סבלנות", לוקחת אותם מעל הראש שלי ותוך כדי כך מתכופפת שהחזה שלך כמעט נוגע בפנים שלי, את הידיים את קושרת לחלק העליון של המיטה. אני מנסה לשחרר אותם אבל ללא הצלחה

."עכשיו כבר לא תוכל לשלוח ידיים," את אומרת. את מסתכלת עלי, את יודעת שאני שלך ואת יכולה לעשות בי כרצונך. את קמה ממני, לוקחת חבל נוספת וקושרת לי את הרגיים בפיסוק עכשיו שאני לגמרי חסר אונים, את מסתכלת עלי בסיפוק, שותה כוס יין ואומרת "מה אני אעשה איתך?" אני מתחיל להגיד משהו ואת מעיפה לי סטירה. "שאלתי אותך?", את אומרת. "אתה פה לספק אותי ולספק אותי בלבד, ברור?!", "ברור, גברתי!", אני עונה בזהירות, מפחד מעוד סטירה. את עולה עלי, מתיישבת לי על הפנים, "תראה לי מה אתה יודע", אני מתחיל ללקק אותך, לאט לאט בהתחלה וככל שהנשימות שלך מתחזקות, אני מגביר את הקצב, אני מתחיל להתחרמן מהמצב, אבל זה לא מוצא חן בענייך אז את שולחת את היד וחופנת לי את הזיין והביציים ולוחצת חזק, אני מחניק זעקת כאב וממשיך ללקק במרץ, לשמחתי, כשאת מתקרבת לגמירה את לוחצת פחות חזק. בכל פעם שאני מרגיש שאת כמעט גומרת, אני מאט קצת, מושך את הזמן עד שבסוף את גומרת חזק, כמו שכבר שכחת שאפשר לגמור. את נשארת לשבת עלי, שותה כוס יין ומסתכלת על הזקפה שלי שצומחת שוב "חבל לבזבז את זה", את אומרת ומשנה תנוחה ומתיישבת עלי. אנחנו מתחילים לנוע ביחד, כשאת שולטת בקצב ואני מנסה להצטרף. את כבר רטובה וחמה ואת גומרת שוב במהירות, אנחנו ממשיכים עוד, כשאת רואה שאני כמעט גומר, את שולחת את שתי הידיים וצובטת לי את הפטמות חזק, "אמרתי לך שאתה פה בשבילי, לא בשביל לגמור," לאחר עוד מספר פעמים, את מתעייפת ונשכבת לצידי. את משחררת לי את הידים, "עכשיו אני רוצה לראות אותך מאונן,", את אומרת" אני שולח ידיים למטה, "לא ככה! תעמוד מולי", אז אני משתחרר עומד מולך, כולי רטוב ומזיע, ונוגע בעצמי אל מולך, כשאני מסיים, את קוראת לי מחבקת אותי ואומרת, "נהנתי, תודה אהובי"