אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שאריות של החיים

זה צריך לצאת החוצה, גם אם תחזיקי חזק הכל בבטן - בסוף זה יתפרץ, וזה ישרוף אותך כל הדרך למעלה, יכלה אותך, ירסק... וכל דמעה תצרוב את עור פנייך - ולעולם תדעי כאב.
לפני 15 שנים. 30 במרץ 2009 בשעה 14:01

כשהוא מכאיב לי - אני כואבת בשבילך
כשהוא נוגע - אני נעלמת במחשבות שלי עלייך
כשהוא שולח יד מלטפת - אני בוערת ונצרבת

כשהוא לוקח - אני נותנת בשבילך.

קונצרטו​(אחר) - הייתי רוצה להיות זה שאת נותנת בשבילו
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י