כל הזמן שואלים אני למה אני כאן ...
באתי מתוך סקרנות נשארתי בגלל הסיפוק? על משקל
באתי בגלל המחיר נשארתי בגלל השירות ?
באמת לתחום הזה הגעתי רק מסקרנות
אני לא מאלה שיכולים להגיד שכל החיים הרגשתי ככה
או שידעתי שזו אני
אמנם בפעם הראשונה ששמעתי על זה הדבר הראשון ששיצא לי מהפה היה
"מה ??! אתה רוצה להגיד לי שלא כולם ככה?"
אבל גם אז הפנטזיות שלי היו מאוד מוגבלות ולא עם אותו מעוף שיש להן היום
(גם היום הן לא טסות מעל 100 רגל)
כשהגעתי חיפשתי בעיקר אחר התשובה לשאלה
"מה בין פנטזיה ומציאות"
האם הדבר הזה שנראה כל כך טוב על "הנייר" הוא באמת כ ל - כ ך טוב במציאות
ואם אני אגשים את הפנטזיות האם אם יהיו טובות כמו הדמיון או מאכזבות ?
מהרגע שאני כאם רק מנסה לחשוב האם זו אני באמת או שרק נדמה לי שאני ככה.
והגעתי להחלטה שרק אחרי שאני אחווה התמסרות אמיתית אני אדע להחליט
(התמסרות בעיני זה להגיע לאיזה רמה שבה יש פרקי זמן שיש ביטול של העצמי מול האדון אבל רק מולו שעושים מה שהוא רוצה כי הוא רוצה בלי חישובים של תועלת עצמית רק כי לעשות לו טוב עושה לי טוב. ואני לא יודעת אם אני מסוגלת לזה.)
יש בהחלטה הזו פארדוקס מסויים
כי ברגע שאני אחווה התמסרות ברור שזו אני
כי אי אפשר להגיע לכאלה רמות אם זה לא באמת טבוע בך
מצד שני נראה לי שעד שאני לא אחווה את זה אני לא ארגע..
ר"נ.
לפני 20 שנים. 8 ביוני 2004 בשעה 14:04
