|
|
|
פרפרים משתלטים עלי,
לא נותנים לי להתרכז,
הפרפרים שלך.
פרפרים חוסמים לי את שדה הראייה
מעופפים בכל מקום ולא נותנים לי מנוחה
אלה הפרפרים שלך.
הכנסתי אותך לביתי,
עזבת והשארת אותם.
הם הפכו למטרד, בעיקר בגלל הפחד
שהשארת אותם ואולי לא תשוב.
הם רק עדות לזה שהיית פה פעם,
אבל הם לא מבטיחים שתהיה פה שוב.
ר"נ
רק שתדעו שאני עוד כותבת לכם לפעמים
פשוט משאירה את זה כטיוטה ולא כבאוויר:)
אולי עוד מעט יהיה לי אומץ להתחיל מחדש...
בסוף החלטתי לפרסם את השיר שלי פה
יאמר להגנתי שמגיל 12 לא כתבתי כלום
אז הכתיבה מאוד לא מלוטשת או משהו כמו הבלוג שלי ישר מהראש לנייר
ואין לשיר משקל אני יודעת
אם בא למישהו להגיב אני אשמח
אבל אני לא רוצה ביקורת סיפרותית או משהו בבקשה
כי אני יודעת שהוא לא טוב מהבחינה הזו
סבבה? 😄 יופי.
********************************************************************
רואה אותך מולי
כולי כמהה, מתגעגעת
רוצה להתקרב, להושיט יד
לחוש אותך, לגעת
******************
אז בדיוק באותה שניה,
זמן קצר לפני שאני נוגעת באושר
אתה נעלם, מתפוגג
ובחלון שוב עולה אור בוקר
*****************
אתה נעלמת, עזבת עם החלום
אתה עדיין לא קיים בשום מקום,
רק בתוך ראשי,
מתי תהפוך להיות ממשי?
ר"נ
נ.ב
הפרסום הזה מוקדש למישהו
שיודע מי הוא:) ורק רציתי שהוא ידע שכולם יודעים
שזה מוקדש לו...
אני לא מתכוונת לפרסם אותו כאן או לאף אחד
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב משהו משהו מהבפנים שלי
אני חושבת שאין בי מספיק עומק בכלל בשבילי לנסות לעשותאת זה
נשמע כמו משהו שילדה בת 12 כתבה
ככה זה נראה לי
בכל כל דבר שאני כותבת
גם פה בבלוג
ברגע שאני קוראת אותו אחרי עשר דקות של מחשבות
נשמע לי מטופש וילדותי
אולי זה מה שאני
אולי אני פשוט לא רואה או לא רוצה לראות את עצמי
והלואי שכל המחשבות האלה יפסיקו ואני אוכל פשוט לחיות ולהיות
בלי כל השטויות האלה
בלי כל המחשבות
רק רציתי להגיד לעצמי שכתבתי שיר
ואולי הוא לא כזה מדהים
אבל הוא שלי
ואולי אם אני אתאמן מספיק בסוף אני אצליח לכתוב משהו יותר מעניין
עם כמה מטאפורות שנונות או משהו כזה:)
זהו
סתם
סתם סתם סתם סתם
עד אז אני אמשיך לדבר עם עצמי, לברר אם אני באמת לא מעניינת
או שיש לי מה להגיד לעולם, מה לתת לו..
ר"נ
זה דיי עצוב לי שאני לא זוכרת ממש את הפעם הראשונה
ובכלל נראה לי שהדחקתי, הדחקתי היא אלי מילה חזקה מידי אבל נשתמש בה בכל אופן, את כל התקופה הזו של ההתחלה
זה ממש עצוב
אנשים שואלים אותי מה עשית ? ואיך הייתה הפעם הראשונה?
מה אהבת? איך הרגשת? איך ידעת ? מה ידעת?
ולא מצליחים בכלל להאמין שאני לא זוכרת .
חושבים שאני סתם אומרת כי אני לא רוצה לספר
אני זוכרת כל מי שהייתי איתו וכמעט כל מה שעשיתי
אבל הסדר הכרונולוגי של הדברים לא מסתדר לי ב- SHIT.
( בהזדמנות זו אני מבקשת מהאחראי לסדר הכרונולוגי של הדברים לפנות אלי בהקדם האפשרי:) )
לא שהיו כל כך הרבה בכלל לא היו כל כך הרבה
פשוט מי שכן היו אני ממש לא זוכרת בדיוק איך, מה, מתי ולמה
ואולי יותר טוב שאני לא זוכרת, אולי אני לא אמורה לזכור
אולי זה לא כל כך חשוב
כנראה אין לי מזל בפעמים ראשונות
גם הפעם הראשונה הונילית שלי הייתה סיפור מוזר (והמבין יבין)
אבל גם ככה ככל שגדלתי למדתי שלא הפעם הראשונה היא החשובה, אלא אחריה שלומדים ויודעים ומוצאים מישהו שהוא נכון ועושים את כל מה שעושים איתו מאהבה ואיכפתיות ורצון הדדי להנות
אז זה הכי חשוב.
טוב אז התחלתי את הבלוג הזה במחשבה שזה עצוב
וכלל שהתקדמתי נזכרתי בדברים שכבר שכחתי או שאף פעם לא חיברתי אחד עם השני
ואולי אתם לא ממש קיבלתם את כ-ל מה שעבר לי בראש בזמן שכתבתי
אבל היו לי הרבה דברים בראש
ואני כבר לא חושבת שזה כל כך עצוב או כל כך חשוב
אני חושבת שזה דווקא לא נורא בכלל 😄
תודה 😄
(הפעם בלי התנצלויות)
ר"נ
הלוואי שהחיים היו כמו חלום ...
כמו הפנטזיות...
הלוואי שהייתי יכולה ללכת לאיבוד בעיר זרה..
ושאיזה אדם זר היה מוצא אותי ואוסף אותי לביתו...
ומאותו רגע ועד עצם היום הזה הייתי נעשית שפחתו
והיינו חיים באושר ואושר(עושר לא כל כך חשוב לי עדיין) 😄
ר"נ
בסוף גיליתי שאולי יש פה קצת עלי 😄
* לוקחת נשימה עמוקה ושולחת את הפרסום לעיני כל למרות שהפעם אני באמת לא בטוחה שהוא מעניין בכלל...אבל לא נורא:) נשתדל להתמודד....*
כל החשיפה הזו של הבדסמ בתקשורת ובעיתונים מאוד לא מוצאת חן בעיני
זאת אומרת אני מבינה שיש אנשים שיש להם צורך שיקבלו אותם ואת ה"סטייה" הזו שלהם בחברה
שהם יוכלו לבוא לאנשים ולהגיד שזה מה שהם אוהבים
אבל אני חשובת שדווקא חלק מהקסם של השליטה זה שלא כולם צריכים לדעת
שזה משהו שהוא קצת אסור
לא מקובל.
אין לי בעיה עם להיות נורמאלית או לא נורמאלית
אני לא מנסה להתאים לשום מסגרת וגם לא להיות יוצאת מן הכלל
אני פשוט חושבת שזה לא יביא לשום דבר וזה לא מועיל ואם כבר זה רק מזיק.
אני חושבת שיש אנשים שנחשפים לזה שלא אמורים להיחשף לזה
אני אישית חושבת שאני הגעתי לפה בגיל צעיר מידי וזה דבר שלא צריך לקרות.
אני מכירה בחורים בגילי שבכלל לא חושבים על זה ועכשיו בגלל כל החשיפה של הנושא
הזה הם מסתקרנים ורוצים לנסות... ולבדוק ו"וואלה זה לא מושך אותי אבל מעניין לנסות אולי אני אנסה עם חברה שלי.."
אולי זו רק אני אבל זה נראה לי מוקדם מידי ולא מהסיבות הנכונות
ואולי אני מגזימה
אני לא כל כך מתחרטת שהגעתי לזה אבל לא הייתי ממליצה לאף אחד בגילי להגיע לזה
כי זה פשוט מסבך ומשבש את החיים לדעתי
אבל שוב זו רק דעתי
כי לי קשה לחיות עם זה
לא כי אני לא אוהבת את מה שאני אלא פשוט כי זה מצב קצת מסובך
במיוחד שרוב רובם של הדומים כאן הם מבוגרים
ואני רוצה קשר אמיתי
זה הכל 😄
אני חושבת שצריך לחכות עם זה.
ר"נ
תודה לשקית אשפה.
כל הזמן שואלים אני למה אני כאן ...
באתי מתוך סקרנות נשארתי בגלל הסיפוק? על משקל
באתי בגלל המחיר נשארתי בגלל השירות ?
באמת לתחום הזה הגעתי רק מסקרנות
אני לא מאלה שיכולים להגיד שכל החיים הרגשתי ככה
או שידעתי שזו אני
אמנם בפעם הראשונה ששמעתי על זה הדבר הראשון ששיצא לי מהפה היה
"מה ??! אתה רוצה להגיד לי שלא כולם ככה?"
אבל גם אז הפנטזיות שלי היו מאוד מוגבלות ולא עם אותו מעוף שיש להן היום
(גם היום הן לא טסות מעל 100 רגל)
כשהגעתי חיפשתי בעיקר אחר התשובה לשאלה
"מה בין פנטזיה ומציאות"
האם הדבר הזה שנראה כל כך טוב על "הנייר" הוא באמת כ ל - כ ך טוב במציאות
ואם אני אגשים את הפנטזיות האם אם יהיו טובות כמו הדמיון או מאכזבות ?
מהרגע שאני כאם רק מנסה לחשוב האם זו אני באמת או שרק נדמה לי שאני ככה.
והגעתי להחלטה שרק אחרי שאני אחווה התמסרות אמיתית אני אדע להחליט
(התמסרות בעיני זה להגיע לאיזה רמה שבה יש פרקי זמן שיש ביטול של העצמי מול האדון אבל רק מולו שעושים מה שהוא רוצה כי הוא רוצה בלי חישובים של תועלת עצמית רק כי לעשות לו טוב עושה לי טוב. ואני לא יודעת אם אני מסוגלת לזה.)
יש בהחלטה הזו פארדוקס מסויים
כי ברגע שאני אחווה התמסרות ברור שזו אני
כי אי אפשר להגיע לכאלה רמות אם זה לא באמת טבוע בך
מצד שני נראה לי שעד שאני לא אחווה את זה אני לא ארגע..
ר"נ.
למה כולם מתעקשים שאין כזה דבר אהבה?
כולם אומרים לי שבחיים יש אהבה אבל בבדסמ בחים אני לא אמצא ואם אהבה אני רוצה אני צריכה למצוא לי בן זוג ונילי
וכדי לספק את היצר של הכניעה אני צריכה להיות בבדסמ ...
ומה עם אלה מאיתנו שלא רוצים לחיות חיים כפולים ?
האם זה אבוד?
צר לי
אבל אני עדיין לא מסוגלת לכאלה רמות של ציניות ומאמינה שבכל מקום אפשר למצוא את זה צריך רק לדעת לחפש..
הבעיה שלי היא שאני כמובן לא יודעת לחפש:)
זה באמת קשה למצוא משהו אמיתי ויותר מזה אהבה בעולם הזה
זה נכון (אני חשובת שיש הרבה פנויים ומחפשים למיניהם שיסכימו איתי)
אבל אני עדיין מאמינה שזה אפשרי.
נראה לי ששכחתי איך לדבר עם בחורים
איך מתחילים ואיך כל העניין הזה מתנהל
וגם המרפי המ_דיין בת_ת הזה לא ממש עוזר לי
אני מרגישה ממש אומללה שכל הבלוג שלי רק מלא בתלונות על העולם
ועל המצב שלי
ואני לא מרגישה ממש שזה מה שמאפיין אותי
אבל כנראה שזה מה שהייתי צריכה להוציא עכשיו
ובטוחה שבעתיד זה ישתנה
לא מבינה בכלל למה אני חשה צורך לכתוב התנצלות
כי הרי מה שרוצה לקרוא אותי יקרא ומי שלא לא..
ובכל זאת חשתי צורך להסביר..
זה עוד ישתנה:)
ר"נ
ככה כהמשך ישיר לפוסט הקודם...
עלתה בי המחשבה שאם לא היו פה בכלל כל אנשים שאני מכירה וכולם היו זרים הכתיבה הייתה הרבה יותר קלה ומשוחררת
אבל ברגע שאני יודעת שיש פה לפחות איש אחד שהוא לא זר
שממש מכיר אותי ואני ממש אותו
האומץ כולו מתפוגג ונשארים רק חסרי הביטחון שלי,
אבל לפחות יש לי פינה משלי לבטא אותם הא?:)
אז עכשיו שכל מי שמכיר אותי יפנה מבט לרגע כי אני רוצה להגיד משהו לעצמי...
כבר הרבה זמן אני מנסה להבין ובאמת לא יודעת אם זו אני הדפוקה או שכל העולם שמבחוץ דפוק..
כי נדמה לי תמיד שאיך שאני רואה את איך שהשתלשלות האירועים בהיכרות בין שני אנשים צריכה להיות זה בדיוק ההפך מאיך שכל שאר העולם חושב ונוהג
(או לפחות מנסה לנהוג ואני ממש מקווה שלא מצליח...)
אני חושבת שקודם צריך לדבר ולהכין שהבסיס האנושי יתאם ואחרי זה אפשר לעבור הלאה
אחרי כמה פגישות כאלה אולי אם יש בסיס משותף משיכה ורצון לסקס
במקרה שלנו סשן או איך שלא תרצו לקרוא לזה...
אבל מסתבר שכשאני קובעת עם מישהו מפה לקפה יש לשנינו הגדרות שונות למושג הזה קפה..
יכול להיות שהבנות פה נתקלו בתופעה המשונה הזו שכנראה מוכיחה שגברים ממאדים...
אני לא יודעת מה אתכם אבל כשאני אומרת קפה אני מתכוונת למשקה עשוי מפולים טחונים אליהם מוסיפים מים וחלב ומסתבר שבבדסמ קפה זה משהו שעושים במיטה בלי בגדים - האם זה עוד מושג חדש שאני לא מכירה?
ואם הקפה הוא בטעם וניל זה אומר שהוא סובל מפיצול אישיות?
ר"נ
