יומנה של אקסהיביציוניסטית

ככה כהמשך ישיר לפוסט הקודם...

עלתה בי המחשבה שאם לא היו פה בכלל כל אנשים שאני מכירה וכולם היו זרים הכתיבה הייתה הרבה יותר קלה ומשוחררת

אבל ברגע שאני יודעת שיש פה לפחות איש אחד שהוא לא זר
שממש מכיר אותי ואני ממש אותו

האומץ כולו מתפוגג ונשארים רק חסרי הביטחון שלי,
אבל לפחות יש לי פינה משלי לבטא אותם הא?:)

אז עכשיו שכל מי שמכיר אותי יפנה מבט לרגע כי אני רוצה להגיד משהו לעצמי...

כבר הרבה זמן אני מנסה להבין ובאמת לא יודעת אם זו אני הדפוקה או שכל העולם שמבחוץ דפוק..

כי נדמה לי תמיד שאיך שאני רואה את איך שהשתלשלות האירועים בהיכרות בין שני אנשים צריכה להיות זה בדיוק ההפך מאיך שכל שאר העולם חושב ונוהג
(או לפחות מנסה לנהוג ואני ממש מקווה שלא מצליח...)

אני חושבת שקודם צריך לדבר ולהכין שהבסיס האנושי יתאם ואחרי זה אפשר לעבור הלאה
אחרי כמה פגישות כאלה אולי אם יש בסיס משותף משיכה ורצון לסקס
במקרה שלנו סשן או איך שלא תרצו לקרוא לזה...

אבל מסתבר שכשאני קובעת עם מישהו מפה לקפה יש לשנינו הגדרות שונות למושג הזה קפה..
יכול להיות שהבנות פה נתקלו בתופעה המשונה הזו שכנראה מוכיחה שגברים ממאדים...

אני לא יודעת מה אתכם אבל כשאני אומרת קפה אני מתכוונת למשקה עשוי מפולים טחונים אליהם מוסיפים מים וחלב ומסתבר שבבדסמ קפה זה משהו שעושים במיטה בלי בגדים - האם זה עוד מושג חדש שאני לא מכירה?
ואם הקפה הוא בטעם וניל זה אומר שהוא סובל מפיצול אישיות?

ר"נ