אני יוצאת החוצה מהבית אחרי ימים. ועדיין יש עוד אור לקצת זמן. בינתיים.
ויש רוח נעימה ואויר, אויר מלא בריח של העיר בעונה, ומתוק מיסמין. ואפשר להרגיש שעוד מעט ירד גשם. אפשר לראות את ההבטחה שלו בכל רגע.
למרות החולשה אני לא יכולה להוריד את החיוך העדין הזה שנושם כל רגע. ואני נהנית מכל תמונה של שמיים בין בניינים בין עלים. מתנועת האנשים. כוס רותחת של לימון ג'ינג'ר ודבש צורבת את קצות האצבעות בזמן שאני הולכת לשבת להתבונן בנר הלילה החופי נפתח לקראת.
יש לי שכנה לספסל שיושבת ומתבוננת גם, היא מספרת לי שהיא מגיעה לכאן כשיכולה כדי לחזות בפלא הזה. ילד קטן נעמד מעל הפנסים ששקועים במדרכה. אולי הוא מדמיין שהוא צועד על הירח. ואני מדמיינת את הנסיך הקטן על הכוכב שלו.
נהג המונית בתחנה שאני חולפת עליה, מאחל לי ערב טוב. ואנחנו מחליפים חיוכים רחבים.
אני מדדה הביתה מאושרת כפי שלא הייתי הרבה זמן. התגעגעתי לאושר הפשוט הזה שבלהיות.
*
קליפ שעושה לי לחייך
וגם הקליפ הזה מלא בחיוכים