הצורה בה כף ידו הייתה מערסלת את פניי.
גם במעשים הכי קשים בגופי, הספיקה כף ידו המנחמת.
בכדי להנשים.
אני חושבת על זה בעת שהוא שואל אותי מה מושך אותי בגברים?
או למה נשים נמשכות לכפות ידיים.
אני מנסה לחשוב למה אני נמשכת ומבינה שזה מעולם לא הסתכם ברשימה פיזית.
עיניים זה חשוב, המבע בעיניים.
תחושת המגע
אני נמשכת לגברים שגורמים לי להרגיש חבוקה ומחבקת
כפות ידיים, לא יודעת למה נשים נמשכות לכפות ידיים.
אני לא אומרת לו את זה
כפות ידיים מגרות אותי, לאחר מעשה. ולקראת.
הן מכילות בתוכן את האינטימיות החשופה
האצבעות הללו שעכשיו לוחצות ידי אנשי אחרים
היו עמוק בתוכי, פשעו בי וניחמו.
כל עולמי מונח בכפות הידיים הללו.
אלו שמערסלות פניי בעת שהוא עושה בי.
אלו שאוחזות בכפות ידיי, בשדיי
המפליאות עוצמות, המספיגות דמעות וזרע בגופי.
המישרות קיפולי נשימה.
אך לא אמרתי דבר מכל אלה.
הסתכלתי על ידיי שלי, ונזכרתי כיצד אהב אותן. עד כמה.
גם עכשיו אני עדיין מגלה הפתעות קטנות שהשאיר בי.
כמו זו הטמונה בידיי
