כמיהת הגפרור

מתחתת לפוך נעים.

כל כך נעים. 

השעון המעורר שלו מצלצל כמו נודניק כבר בפעם הרביעית ואז שלי מתחיל בנרגינתו גם כן. שנינו משתיקים אותם אחת אחרי השני ונאנחים ומתכרבלים עמוק יותר מתחת לפוך.

אני ממצמצת ראשונה ואומרת "זו ממש בחירתה של סופי"

הוא ממלמל, " לא קראתי את הספר, מה זה?"

- "אה.. היא צריכה לבחור.."

-

-

-

- "בשואה, מי מבין ילדיה יחיה ומי ימות, אתה יודע.. זו מטאפורה לבחירה קשה ובלתי אפשרית"

-

- "במחשבה שניה, זו כנראה לא בדיוק המטאפורה המתאימה לסיטואציה.."

הקול שלו מחייך כשהוא אומר "לא, לא, זה בדיוק מה שזה" 

 אנחנו צוחקים מתחפרים ונרדמים עד הנדנוד הבא.