סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כמיהת הגפרור

מגירה שרופה, דפים חרוכים
ומשפטים כהים מעשן
לפני 5 שנים. 13 במרץ 2019 בשעה 19:53

או לחלופין, כשלא יודעים לשתוק. 

 

יש משהו אינסופי בלהזדיין בחושך מוחלט. עלטה גמורה, הלעטה מוחלטת גם, במיוחד כשאנחנו שלושה במיטה אחת. מזדיינים.

 

אתה לא רואה למי שייכת היד, מי נוגע במי, מי עושה למי. והקולות, הנהימות, הגניחות, הצעקה הזו והצחוק. וגם הריח, תופס יותר נפח חושי.

 

כבר שעות בווריאציות שונות שאנחנו מזדיינים, מתפלשים אחד בשני בשלישית וחזור ואחרת ושוב. 

הוא על הגב, מחזיק אותי מהחזה, מלטף וצובט ואוחז ונטרף על דעתו, הזין שלו מחליק לתוכי, הוא לא גומר, כבר שעות שלא, אני רוכבת עליו מסופקת ורוצה עוד, אני מחליקה עליו קדימה ואחורה, פנימה ושוב עמוק יותר. 

 

הוא שולח יד ומלטף את הדגדגן שלי, היא נצמדת אליי מאחורה, החזה שלה מחליק לי על הגב והידיים שלה מלטפות לי את החזה את הצוואר, את המותניים.

אני נעה לאט יותר, מושכת את הרגע, הוא דווקא מגביר את הקצב, נוגע בי חזק יותר, כואב יותר. ומושך אותי אליו לנשיקה.

בחושך הזה, כל תנועה של הלשון שלו מורגשת בכל הגוף, כל תנועה שלי מחליקה עליו מהזין ועד הקרחת, אני עוטפת אותו עם ידיים ורגליים וחזה ובטן ומחליקה על הזיעה בנינו, בתנועות מחזוריות, מעוגלות, איטיות יותר וקצת פחות. ומזיינת לו את הפה עם הנשיקה שלי. ואז את האוזן. הוא רועד תחתיי. ואני מבקשת ממנה, תחדרי.

 

והיא מחדירה אצבע ואז שתיים לתוך החור הזמין היחידי שעוד נשאר. הוא משתנק לי לתוך הפה, אני נושכת לו את השפתיים וחורצת ציפורניים בכתפיים שלו. 

היא משתפשפת לו על הרגל ומושכת אותי חזרה מעלה. יש אויר בינינו. אני מחוברת לשניהם דרך הכוס והתחת. והם נעלמים, אין להם פנים יותר בחושך הזה, רק המון ידיים וגוף שנעים ומחליקים ומתפתלים ומציפים אותי. הוא צובט לי את הדגדגן חזק, ומתחיל להניע את עצמו בתוכי, היא שוב צמודה אלי, האצבעות שלה תחובות עמוק בתוכי, נעות מבפנים, אני כבר לא יודעת כמה אצבעות. 

והיא לא מפסיקה לדבר, נטרפת מלהרגיש את הזין שלו נע בתוכי מתוככי, היא דוחקת את האצבעות שלה לכיוונו, אני נוהמת. כל התחושות מעורבלות, גירוי, כאב, עונג, טירוף והתבוססות בגוף, כמו לא היינו בני אדם. המוח מתנתק, אין חשיבה רק צורך בעוד ועוד גרגרנות לתחושות ולזה.. ואין ל-"זה" מילה, רק חושך ועומק, קצת כמו לטבוע בזה. שניהם נוהמים אלי בחזרה עם כל כיווץ סוחט של הכוס שלי, למה שמרגיש כמו נבואה למבול. אבל היא לא מפסיקה לדבר, ועם כל מילה, הסמיכות של החושך מתפוגגת, אני צפה שוב למעלה ומקללת את עצמי ששכחתי להביא גאג. 

 

 

הר געש רדום​(שולט) - וואווו
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י