לפני 5 שנים. 16 במרץ 2019 בשעה 17:56
כשעצוב לי ככה, אני הולכת אל הים,
יש משהו מנחם בלהרגיש קטנה אל מול כל המרחב הזה.
אני אתאיסטית שהים הוא האלוהים שלה, ואני חושבת שאולי זו תמציתה של אמונה, הרצון במשהו גדול מאיתנו.
אני תוהה, אולי לוויתנים עוברים ליד חופים, רק כדי להרגיש קטנים מול מרחבים עצומים ומסתוריים, לקבל מעט נחמה מכל האדמה המתפרשת הלאה.
גם מוסיקה היא אמונה, וחיבוק גם
ואני תוהה, לוויתנים בוכים גם?
