לפני 5 שנים. 19 במרץ 2019 בשעה 21:19
כשאני בוכה ככה, אני רוצה שתספר לי במילים ותנועות לחישה, כל דבר. אני זקוקה להמהום המוכר של הקול שלך, של הידיעה שאני לא לבד בעולם. למרות תחושת התלישות הנוראית שעוטפת אותי כמעט כל לילה בזמן האחרון, מרעידה את הגוף שלי בבכי בלתי נשלט.
אני רוצה לספר לך, והמילים נחנקות בגרון, בקושי יש מקום לאוויר.
אני רוצה שתחבק אותי ותערסל, אבל אל תנגב לי את הדמעות. אל תלקק אותן. תלקק אותי, כן ככה, גם כשאני בוכה עדיין. תדבר אל הכוס שלי, בלשון ושפתיים ואצבעות. יש בו נקודה שאם תגע בה אני אבכה חזק יותר. וממש ליד ישנה נקודה שאם תלטף אותה אני אתרפה בין ידייך ואגמור.
תלקק בי דברי מתיקה ועונג, עד שהבכי יעלם ברעידות של עונג ואוויר יכנס לריאות. כי אי אפשר שלא לנשום עמוק כשאתה לוחש לתוכי סגידה ואהבה ומזכיר לי, לנשום.
