לכבות את האור ולהדליק נר, המים החמים ממלאים באדים את החדר, וילון האמבטיה הוא מסך בתאטרון הצלליות שלנו. ואפשר לשכוח את הקיץ בחוץ, את העולם. זה רק שנינו כאן והאור רך ומרקד. יותר חושך ותנועות ידיים מחליקות על עור רטוב. להצמד מתחת לזרם עירומים וחשופים ללפף אצבעות מסביב לזין שלך. להחזיק אותך ביד ולהרגיש אותך מתקשה בין נשימה לנשימה. להרגיש את הזרם מתחזק ואת תנועות הגוף שלך שלי היד שעולה ויורדת בסיבוביות בלתי נגמרת. מחליקה עליך היד שלך חופנת שד כבד ושפתייך נצמדות לפטמה. המים זורמים במפל קטן ממנה אל פיך. מים מתוקים לרוויה. לראווה.
האצבעות שלך עוברות בין ירכיי בליטוף, בין הקפלים הרטובים, פנימה ושוב מבחוץ לאט יש זמן. הדוד מלא.
העיניים מתרגלות לחושך הזה וכשאני פותחת עיניים אני יכולה לראות את הצל המוטל סביבנו מתפתל יחד איתנו. כשאין אור וחשוך אנחנו מדמיינים צבעים, עלים של עץ יראו לנו ירוקים רק כי אנחנו יודעים שהם ירוקים. למרות שבאין כמעט אור הזה הם בעצם שחורים לגמרי. הצלליות שחורות אבל לעיניים שלי אתה בוהק בצבעים. נשיקות רכות, פה שלא נסגר ונושק ברכות לכתף ושכם לגומחת המרפק ולצלעות הבולטות, עצם אגן אחת ולשניה. לרדת על הברכיים ולקחת אותך עמוק לתוך הפה. להרגיש אותך נשען אחורה ומתמסר לכל מגע. שלי. של יד ואצבע, של לשון ושפתיים, של טיפות מים עד שגם אתה כמוהם הופך רך ונימוח ונוזל במורד הגרון.
להרגיש את הלב שלך הולם כנגד ליבי. העור שלי הופך שקוף יותר ויותר הורידים בולטים יותר על רקע ואתה מעביר אצבע לשרטט אותם. אתה בולע את הנשימות שלי כשאצבעות מיומנות חודרות עמוק לתוכי ומוציאות ממני שברי אנחות עד שגם אני נוזלת לך בין הידיים. אצבעות קמוטות מרטיבות ואהבה.
בוא לא נתנגב, וכמו שאנחנו ספוגים אדים ורטיבות להחליק למיטה אני רוצה עוד. עוד. עד לרוויה.