ללמוד לראות אחרת

באחד הבלוגים מתנהל דיון מעניין לגבי אקסטרים וניצול.
למי שביקש נשלחו התמונות המדוברות. יש מי שהזדעזע מהתמונות, והביע שאת נפש.
לגבי התמונות כשלעצמן, אין לי הרבה מה להרחיב, מדובר בסשן מדיקל אקסרימי מעט (תפירת איבר מין נשי). מהתמונות עולה, כי התבצע חיטוי ונעשה שימוש בכפפות. אינני עוסקת ברפואה או בתחומים דומים, אך בעיני הדיוט, נראה כי לא נעשה איזשהו נזק.

הנושא העיקרי היה, לא הזעזוע מהתמונות, אלא מהמסר שלהן, בעיני כותב הבלוג, מדובר בניצול לרעה של השליטה בידי השולט.
מן התמונות, לא ניתן מן הסתם להגיע לאף הנחה או מסקנה, אבל בהחלט פותח מקום לדיון.
מתי השליטה הופכת לניצול.

באותו הבלוג הגבתי פעמיים עיקרי הדברים הם:

א. איש באמונתו יחיה, אם פעולתך או אי פעולתך אינה גורמת נזק או עלולה לגרום נזק במיישרין או בעקיפין לנשלטת והיא מסכימה, הרי מה הבעיה?
ב. לא מעט נשלטות ונשלטים וכאלו המכנים עצמם שולטים ושולטות מגיעים לעולם הזה מהסיבות הגרועות ביותר, ועקב כך גורמים נזק הן לעצמם והן לזולתם.
ג. אין ביכולתנו למנוע השתתפותם של גורמים שליליים בעולם הזה.
ד. יש באפשרותנו, באמצעות כל במה אפשרית, בבלוגים בפורומים, בפורומים הסגורים, בקו החם, מפה לאוזן, להעלות לסף המודעות, את כל הנזקים האפשריים, את כל הסכנות האורבות, להתריע ושוב להתריע. לנסות לפתוח את העיניים.
ה. לא פעם, אנשי השופר הללו, המתריעים מפני סכנה, "זוכים" לקיטונות של כעס ו "ועליהום" וחבל שכך. הם שומרי הראש שלנו, הם הזרקור, המגדלור, נכון שלפעמים ייתכן והם עושים מלאכתם בצורה חדה מידי, אולי אף קשה ומהירה, אך אותם אנשים, ראו את הפצעים המדממים בנפש השסועה של קורבנות, הם יודעים מה הנזק שעלול להגרם, וכבר נאמר: "הנכווה ברותחין..."
_____________

נשלטת יקרה,
עיצרי, קחי פסק זמן חישבי.
האם המקום בו את נמצאת עושה לך טוב?
האם את מאושרת?
מצויין
אבל
האם רע לך?
את מרגישה חנוקה?
מפחדת להביע את דעתך שמא?
אולי הוא יעזוב אותי?
אני מפחדת להיות לבד...
סוף סוף יש לי אדון, אני חייבת לעשות מה שהוא אומר לי הרי הוא השולט והוא המחליט
הוא בטח יודע יותר טוב ממני
ממממ
זה לא טוב, לא טוב בכלל
_________________________

הבעיה הגדולה היא, שאלו שנמצאות שם, לרוב עיוורות מידי מכדי לראות זאת, וגם כאשר אלו שמבחוץ מנסים להעיר אותן ולנער, אין הן מוכנות או יכולות להקשיב ולראות.
רובן חייבות לטבוע ממש בתך המיץ של הזבל לפני שהן קוראות לעזרה, לפני שהן מנסות להחלץ.

המסר שלי הוא, שתמיד יש הבהובי אזהרה, תמיד יש תמרורי כאן סכנה, שרק בדיעבד רואים אותם, רואים שהיו שם תמיד. היום יש בתי ספר שבהם מעבירים את הסדנאות הללו, הייתי ממליצה לכל אחד ואחת לעבור אותה. כי רק בידנו יש את היכולת לשמור על עצמנו.
"אם אין אני לי, מי לי?"