כמה חיכינו לגשם הזה..כמה חיכיתי אני.. וכולם מסביבי רק מסתובבים ומקטרים, איזה קור.. מתי יפסק כבר הגשם הזה.. מה זאת הרוח הזאת? אנשים מתים מזה.. שנים שלא היה כאן קר כל כך..אי אפשר לצאת מהבית,,שכחתי כבר מה זאת מטריה (או ששוכחים אותן או שהן נשברות, לא כמו המטריות של פעם שהחזיקו 30 שנה) והשפעת והצינון ו... נראה לי שאני היחידה שממש מתענגת על החורף הזה..כזה כיף לי שקר ואפשר ללבוש את כל הבגדים המחממים האלו, להראות ולהרגיש כמו שחקנית צרפתייה (סוף סוף יש סיבה להוציא את הכפפות וגרבי הצמר והכובעים) כל כך מעט חורף בשנה וגם את זה מתחשק לכם להעלים!! כדור הארץ מתחמם אנשים, עוד יגיע היום שתתגעגעו להתכרבלות מתחת לשמיכה..מי אמר שוקו חם ולא קיבל?
אבל לא..הנטיה הטבעית שלנו כבני אדם היא לחכות בציפייה דרוכה שמשהו יקרה.. ולחכות ולחכות..ולהתלונן על שלא ושעדיין לא ולמה לא ומתי ..ואז..כשסוף סוף זה קורה, לחפש את כל הסיבות להתלונן שוב מחדש.
או שאנחנו טיפשים או סניליים או פשוט מאזוכיסטיים טהורים שנהנים לסבול ולהתלונן..יתכן מאוד
ע"פ ההתרשמות שלי שכנראה אנחנו כל השלושה יחד.
לא כולנו בעצם..אני דווקא שייכת לסוג האנשים שמשתדלים להנות מה"כאן ועכשיו" יותר מאשר "מה שהיה" או "מה שיהיה" כך שגם כשאני מתלוננת כנראה שאני באמת זקוקה לזה כרגע (אני כבר רואה איך שהאינטיליגנט מתמוגג מהתובנה.. הוא כבר מזמן טען ככה..)
כולם מתלוננים..יש אהבה, אין אהבה, רוצה אותה כאן, מה היא עושה פה בכלל, למה אני לא מעיף אותה מהחיים שלי לעזעזל? איך אני מבקש ממנה לחזור? אני מתגעגע נורא, כואב לי כשהיא לא כאן, קר לי עצוב לי היא חונקת אותי שתמצא מישהו אחר להתעלל בו..היא הלכה?? איפה היא? איפה את?! את שומעת? אני מדבר אליך!!!
אתמול במסגרת ה"שלילה" (ראו פוסט קודם) נאלצתי לנסוע בשעת לילה מאוחרת לאסוף את האינטיליגנט מהרכבת..וקר.. וגשום..וקרה שהוא כבר הגיע לתחנה ואני עוד בדרך.. הוא כמעט השתגע מהעובדה שהיה צריך לחכות לי 8 וחצי דקות!!! אחחח...כמה פעמים בחיי חיכיתי לו יותר משעה 😉
ואז נכנסנו לשיחה אינטיליגנטית שכזו על סוגים של אנשים, הוא אמר שיש אנשים ששונאים שמחכים להם ויש את אלו ששונאים לחכות, לשניינו היה ברור שאנחנו שייכים לסוג השני..מכאן לשם השיחה קבלה אלמנטים פילוסופיים והאינטיליגנט החליט ואני הסכמתי (אחרי שסרקנו במוחנו הרבה מכרים המשתייכים לשני הסוגים) שאלו ששונאים לחכות הם אלו שתמיד מגיעים מאוחר לכל מקום והאחרים.. מחכים ומתלוננים.
המאחרים כאמור חייבים להיות בעלי בטחון עצמי רב ביותר, כזה שיאפשר להם להגיע למסיבה הנכונה בזמן הלא נכון (באיחור אופנתי) לבצע כניסה מרשימה, לעמוד בציפיות, להעלות את הרף, להגיע כמו סופה ולעזוב הרבה לפני שצריך לנקות את הנזקים שהיא השאירה אחריה.
אז החורף איחר וגם הגשם לא הקדים לבוא וכל כך הרבה ילדים עוד לא בנו בובות משלג בהרי הגולן ובירושליים וקר..קר מאוד.. כמו שחורף צריך להיות..וכולם מתלוננים..חוץ ממני (אני חושבת)
כי נהניתי מאוד מהציפייה ונהנית מאוד ממה שעכשיו ויודעת שאהנה גם כשיסתיים והשמש תציץ וכולם יהיו שוב שמחים ומחוייכים יותר.
ועד אז.. אל תתלוננו על זה שאני לא מגיעה לכל המסיבות, לא נענית לכל ההזמנות, לא עונה לכל הטלפונים.. אני אוהבת שמחכים לי ומכירה אתכם מספיק טוב...כשאגיע.. מהר מאוד יהיה לכם על מה להתלונן.
בינתיים אני כאן, מתחת לפוך..עם כוס שוקו חם מול האש שבאח.. והאינטיליגנט.. הוא אלוף העולם בעיסוי כפות רגליים..חייבת לחזור למיטה..הוא שונא לחכות.
לפני 18 שנים. יום רביעי, 30 בינואר 2008 בשעה 11:42