ההחלטה להגיע ללימיט נפלה בשעה 01:45 לערך כמעט חצי שעה ושנינו מוכנים לצאת לדרך,העייפות היתה רבה ובכל זאת משהו משך לכיוון, האינטיליגנט נתן לי את זכות הבחירה המוחלטת הפעם (בשונה מהפעמים בהם אני מחליטה והוא קובע) ואחרי פינג פונג מוחי מהיר נפלה ההחלטה להתלבש ולצאת..באמת שלא זוכרת מה הייתה הסיבה..לשם שינוי אני חושבת שלא הייתה כזו הפעם פשוט נתתי ללב להחליט בלי לתת למיינד להתערב ובשעה 02:22 בדיוק ישבנו האינטיליגנט ואני ברכב הכסוף בדרכינו ליעד הנכסף.
הידיעה שנגיע רק אחרי 03:00 לא הטרידה כל כך לאור העובדה שגם אם לא יהיה מעניין ההחלטה נפלה על טראק למרכז ובקצב הקילומטרים שאנחנו מורגלים אליהם בחודשים האחרונים "קטן עלינו" מקסימום אם כבר יהיה יבש או לא נשלוף מהמקום שפחה מעניינת לשעשועים בשעת לילה מאוחרת או בוקר מוקדמת נעבור למסיבה מטורפת אחרת אליה הזמנו אותנו כאורחי כבוד והשארנו כאופציה מס' 2.
וגם אם לא.. לא לשכוח שמחכה לנו מפתח למלון הדירות היוקרתי,שהשאיר לנו העבד הממושמע אצל אחותו ברמת גן, למקרה ויתחשק לנו להשתמש בדירה שלו כשהוא עושה סקי באירופה (ברור שיתחשק לנו..קומה 12 מול הים,ארון משקאות מכובד ביותר ומיטה רכה שאפשר להשתעשע ולהמרח עליה בלי שאף ילד יקפוץ עליה/יפריע/יבכה/יכנס/יעיר אותנו בבוקר) כך שאין ספק שרק מעניין יכול לצמוח מכאן.
והלילה אכן לא אכזב..
חייבת לצאת לכמה שעות..המשך יבוא.
לפני 18 שנים. יום שבת, 9 בפברואר 2008 בשעה 12:24