באופן קבוע וחד פעמי

וואוו..חמישה ימים שלא כתבתי וזה מרגיש כמו נצח.

צברתי כל כך הרבה וצריך לרוקן כדי לפנות מקום לחדש, לפעמים מרגישה שכל עוד אני לא כותבת, החוויה עדיין מתעכלת, אם עובר מספיק זמן היא נמסה לה בחום הגוף עד שנספגת בדם או מתנדפת באוויר, אם החלטתי לכתוב, היא נצרבת בזכרון בדיוק כפי שנרשמה וכל היתר על פי רוב נשכח, כך שחוויות שממש רוצים לזכור אולי עדיף לא לכתוב אותם כדי שמדי פעם אפשר יהיה לדלות מהזכרון חלק קטן ואהוב מאותה החוויה במקום להתפס רק במה שנכתב, שמעתי פעם מהאינטיליגנט על איזה פסיכולוג שדיבר על זכרון צילומי, כמו במקרה של סרטים משפחתיים, חתונות/בר מצווה וכאלו שבהם אנשים רואים את הסרט מספר רב של פעמים, במרחק הזמן הם יזכרו רק את מה שצולם, אלא אם מישהו שלא ראה את הסרט אבל היה בחוויה יזכיר להם סיטואציה שהיו שותפים לה וגם אז יקח מעט זמן עד שהם יצליחו לדלות אותה מאחד התאים במוח.

אז כמובן שאם בא לכם לזכור חוויה לא מוצלחת כחוויה חיובית, לכו על זה ותשפצו קצת. אני באופן אישי אוהבת ללכת על הנטורל גם כי אחרת אני עובדת רק על עצמי וגם כי תמיד נראה לי שאצלי המציאות עולה על כל דמיון.

בוקר טוב,