באופן קבוע וחד פעמי

כבר שבועיים יושב לי על הראש שהבטחתי לכם את פרק הסיום של הסיפור "רכבת ההפתעות",

בימים האחרונים ככל שהבלוג מתמלא בתכנים חדשים הרכבת נראית לי כך כך רחוקה ולא מעניינת במיוחד כמו שהייתה אז,
כשעליתי עליה לראשונה.

כל פעם שאני חושבת להמשיך זה לא מרגיש כזה וואוו כמו שהיה אז,
וחוץ מכמה שלא מצליחים לישון מרוב ציפייה, לי כבר קצת ירד האוויר..

שונאת להבטיח, כי צריך לקיים.
אז אל תתפסו אותי בהבטחות להמשכים של סיפורים..

ואולי דווקא עכשיו כשאני מסירה את ההתחייבות אוכל למצוא את המילים הנכונות ולתפוס שוב את הקרון האחרון.