באופן קבוע וחד פעמי

מנותקת.

שבוע מאז התחיל החופש של הקטנים ואני נכנסתי לעבדות..
לא, אלא לא נקיונות הבית לחג שמוציאים אותי מדעתי כי כבר אין לי דיעה בכל מקרה לגבי שום דבר וגם אם אאמץ לי אחת כזו הם יגנזו אותה במהרה בטענה ש "רק אני מחליט/ה על עצמי" ובענייני נקיונות אני לא משתייכת לאגף הפולניות כך שהשארתי הכל למנקה, דווקא היו פניות של נכונות מצד עבדי נקיון מיומנים ויסודיים, אם כי להביא עבד הביתה לפני חג החירות ולנסות להסביר או להצדיק את זה יבלבל נורא את הילדים שמתארים יפה כל כך את היציאה מעבדות לחירות.

מי זאת החירות הזאת רק, מישהו מוכן להסביר לי לעזעזל??? ואיפה היא נמצאת דווקא עכשיו לפני החג כשהאביב כבר כאן והכל פורח ומזמין? ואני? אין לי זמן לעשות שום דבר שהוא רק בשביל עצמי ורק כשאני גונבת לי שעה קלה אני מבינה כמה אני זקוקה לעוד הרבה מזה.
שבוע שלם שלא נכנסתי לכלוב, זה התחיל בזה שהקטנים התישו אותי עוד לפני שהספקתי אפילו לפתוח את המחשב ועד שכבר פתחתי ה"כלוב" נעלם באורח פתע לאיזה יומיים והמשיך בכך שכאשר המחשב כבר נפתח, הוא שינה כיוון במהרה לאתרים עם משחקים של ילדים כי חשבתי שכך יהיה גם לי קצת אוויר לנשימה (בין נסיון הפרדת כוחות אחת לשניה)
אז חשבתי...

וכך גיליתי בפעם המי סופר כמה, שבו ביום שהקטנטנים יוצאים לחופש אני נכנסת לעבדות,
ומכיוון שאני אדם מאמין (בעיקר בעצמי ) החלטתי שאיך שלא אסתכל על זה או ארגיש את זה מדובר בתחילתו של דבר, בעניין של בחירה.
על כן החלטתי "לבחור" להנות מהמצב הזמני הבלתי נגמר הזה וחייבת לציין שזה מתחיל לעבוד, אז אני מבלה (בלי מרכאות, שמתם לב?) בחברתם של הזאטוטים וחבריהם הנילווים, ומשחקת, מציירת, מדביקה, צוחקת, צועקת, רוקדת ומשתגעת יחד איתם, וזה דווקא מתחיל להרגיש לי נעים וילדותי במיוחד, כשמצליחים לשלוף רק אחד מהם לבילוי ואת האחרים להשאיר עם חבר/ה גם מגלים דברים חדשים עליהם ורואים כמה כל אחד שונה ומיוחד בדרכו שלו.
ובכלל לאור הסטטיסטיקה הארצית שנעשתה בעניין (לדברי האינטיליגנט) ומדברת על כך שהורה ממוצע מבלה עם ילדיו בממוצע 14 דקות ביממה אני יכולה להיות רגועה, עם מעל ל 14 שעות רצופות אני רשאית להיות מאושרת בחלקי ובעיקר גאה באמהותי..(ככה אומרים את זה? זה נראה כזה מהותי פתאום..)


הגדולה עסוקה לאחרונה בלהתאהב על אמת לראשונה וזה כל כך מתוק שלפעמים נדמה לאינטיליגנט (וגם לי..) שאני מתרגשת יותר ממנה,
הנסיכה האמצעית עסוקה בעניני נסיכות, שמלות יפות, הכנות לליל הסדר..וסופרת את הלילות עד ל "מה נשתנה הלילה הזה ?"
והקטן..לאחרונה שמתי לב שהוא כבר לא כל כך קטן... מסתובב לו בבית וקושר כל דבר אפשרי עם חוט דייג שהוא מצא, בעיקר כל דבר שלא זז: כורסאות לכסאות, רגל של שולחן לאופניים, משענת של כסא לרגל של שולחן, ואופניים בסלון לידית של הדלת בשירותים.
ואני... עוברת ונתקלת ונופלת וקמה וגוזרת את הקשרים וזורקת את החוטים והוא מחדש..

לפני יומיים אחרי שעות ארוכות של קשירות שלו וגזירות שלי הוא החליט שהגיע הזמן לנקות את האופניים שלו..כשסיים הודיע לי בחגיגיות ש:
"עכשיו האופניים נקיות וקשורות לפסח!!" (בחיי שלא נגעתי) אחחחחחחחחחחחחח לאכול אותו.

ועכשיו..עכשיו מתחיל גם החופש שלי, זהווווווווווווווווו אין יותר עבודה עדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד סוף החג. איזה כיייףףף!

גם האינטליגנט לוקח חופש ואני מחכה לזה כמו שהקטנים מחכים לאליהו ענבים..
סופסוף סקס לא רק לפני שהעיניים נעצמות ולא רק לפני שהקטנים מתעוררים ומגיעים למיטה, סופסוף נוכל להרוויח שעות של אינטימיות ולא לגנוב אותם. סופסוף אוכל לנשום אותו לתוכי ולטבוע בתוכו באמצע היום בלי שמישהו משנינו יצטרך לעצור באמצע כי יש טלפון חשוב של עבודה או משהו דחוף שצריך לסיים לפני מחר, או לפני היום או לפני עכשיו, או לפנינו..התגעגעתי.

סופסוף אוכל לזכות בו, בעבד האינטיליגנט והמדהים שלי, ולהיות מלכה טובה ומתחשבת או רעה ומתענגת ואוכל להיות לו לשפחה והוא לאדון אם רק ארצה והוא יתרצה..כי חג החירות מגיע ואיתו האביב והחופש לבחור להיות מי שנחליט להיות ולהנות מכל סטירה, הצדעה או הצלפה.

כדברי השיר הישן נושן...עתה עתה בני חורין, בני חורין.

חג שמח ומלא באור ואהבה!