היה סופשבוע של ים של שמש ושמיים אין סופיים.. של גיטרות ותופים.. של אנשים יפים ששרים מסביב למדורה, של קפה ערבי חזק וטוב ושלווה ממסטלת ודגים טריים על האש עם שום וחמאה.. ושקט כזה שמאפשר לשתוק ולחשוב ולשקוע בלי שיפריעו לך עם שאלות מתנחמדות.. שקט כזה שמאפשר להתבונן בלי להשתמש במילים.. בלי להרגיש לא נעים..שקט של מנוחה.. שלא דורשת ממך להוכיח דבר..לא שנינות או משפטי חוכמה..או שטות.. שקט של תמימות..של ילדותיות..שקט נפשי שנעים להיות חלק ממנו..כזה שמאפשר לך להיות רק מה שאת באמת רוצה בלי להתחשבן.. בעיקר עם עצמך.. כזה שמאפשר לחתוך ירקות לסלט מול אדוות הגלים והקצף הלבן כאילו שזה הדבר הכי מרתק בעולם..שקט של בישול קפה במדורה.. של בקבוק יין אדום וחזק כמו האהבה שלנו.. כבר 9 שנים..
והכי הכי היה לי.. המון המון ממך..
שותק וצוחק מנגן ושר מלטף ונוגע בוהה ומאושר.. כל כך אוהבת אותך ככה וכל כך אותי כשאני איתך..
לא כמו שפינטזתי בפוסט הקודם..לא מיטות מרופדות, לא מסעדת פאר, לא מסאג'ים מפנקים ולא נשים בלבוש מפתה..
ובכל זאת הרגשתי כל כך מלכה..
כשהשלווה עוטפת את הנשמה מבפנים..אני מסתפקת בשטיח של צדפים ובארמון מחול.
לפני 18 שנים. יום ראשון, 4 במאי 2008 בשעה 9:12