באופן קבוע וחד פעמי

ושוב אני מבינה כמה עסוקה אני בזמן האחרון וכמה אין לי זמן להכנס לכאן וכמה משימות צריך עוד לבצע

בהצלחה וכמה חדשות אספתי במשך שבוע אחד בלבד..

ואיך הייתי סקרנית לדעת לאן יוביל השבוע כבר מלפני שבוע.
ואיך אני מאושרת עכשיו שהוא לקח אותי לאן שלקח,
וכמה אושר ורוגע יש באושר ורוגע.
וכמה כיף לי להיות חלק מהעולם.

פוגשת אנשים מאושרים בזמן האחרון. מחוייכים, מרתקים, מעניינים.

לוקחת לי רגעי חופש קטנים כדי להרגיש את טעמו המתקתק של סם החיים..
לעיתים זקוקה למספר שעות, עיתים די לי באסופת שניות מדודות במושלמות ספונטנית..
רגעים של שלווה מתוקה.

הכל טוב כל כך, גם הרגעים הקשים באים לי נכון.. מקשיבה להם.. מחייכת אליהם בהבנה.. לא נלחמת.

מרגישה שמשהו מיוחד נרקם פה ביני לבין עצמי, עוצמה חדשה וקייצית שמזמן לא דרכה כאן בסביבה,
או שעברה על עקבים גבוהים מדי.. צרים מדי מכדי להרשות לי להתמזג עם אמא אדמה.

בנעליים חדשות.. בכפות רגליים חשופות.. צועדת בנועם.. בביטחה.

מקשיבה.. מתרגשת.. שומעת את נשימתה,

את צעדיה הקרבים ברכות ובבטחון.


זה מגיע.. היא כבר כאן.. כל כך קרוב.. כל כך בזמן.