באופן קבוע וחד פעמי

לפעמים.. כשאני לא מאוד ממהרת לברוח מהכלוב כדי להספיק עוד כמה דברים חשובים, אני מוצאת את עצמי נכנסת למסע מסתורי בעקבות ניקים של כלוביסטים שאני לא מכירה.. ולמען האמת, את רובם אני לא מכירה.

מספיקה תמונה או שם שמושך את תשומת ליבי וכבר אני שם בתוך בלוג של מישהו כזה או כזו..
מוקסמת מהכשרונות שמגלה כאן לעתים קרובות כל כך.. כמה דמיון.. כמה עצב ושמחה מעורבבים כאן ביצירתיות ספרותית מצ'וכללת.

הפוסט הזה הוא בשבילכם.. כי לא תמיד מגיבה.. לא תמיד מוצאת את המילים המתאימות.. לעתים ממהרת במיוחד.. אבל עוקבת.

מדי פעם מוסיפה עוד בלוג יצירתי או משעשע למועדפים.. וכן.. כבר אי אפשר לספור אותם על כף יד אחת..

ולמרות שאת רובכם אני בהחלט לא מכירה.. נהנית כל כך מהקריאה.. מהכניסה לעולם אחר.. כי כל נפש אדם היא עולם ומלואו..

את רובכם מכירה בפנים היפות אך לא בניקים.. לא שייכת לאגף הבלייניות המוכרות בזכות הניק שלהן..
לעתים מנסה לחבר ניק לפנים מוכרות.. לעתים מישהי מדברת איתי על אחרת ומציגה לי אותה בשמה.. ואני..
הזיכרון שלי לא עושה את מלאכתו כראוי בשעת לילה מאוחרת ואחרי כמה דרינקים טובים בשילוב של סיגריה.. מהטובות שבהן.

תמיד מגיעה יחד עם האינטיליגנט האיכותי שלי.. ולמרות שכל אחד מאתנו מלכה ואדון לעצמו.. ולמרות שאנחנו נפרדים ונפגשים לסירוגין במהלך הבילוי הלילי, אני שבה ומתפתה לחזור בזרועותיו הביתה..

וכן.. לפעמים לא מתאפקת ואוספת איתנו מישהי מעניינת מאלו שזורקות את עצמן לרגליי היפות... אוהבת אותן מתמסרות וכנועות.. ויפות יפות.

נכון.. ביליתי לא מעט בדאנג'ן היפואי עוד מתקופתו הבתולית ועד שנסגר.. מגיעה גם לנו לימיט לפעמים... אך למרות החיבוקים, הנישוקים והאהבה העצומה שאני חווה שם אף אחד לא יודע שאני זו אני וטוב לי כך. בינתיים.

לא מתערבבת בקלות.. תמיד בשליטה אדירה.. תמיד מלכה, תמיד מושכת אלי מבטים מרוגשים אבל נשארת לשחק את המשחק מרחוק..
עומדת או יושבת.. מסתכלת מהצד.. ורואה הההכככל.

צופה בכם לא מעט.. כאן ושם.. ונהנית.

מאוד.