באופן קבוע וחד פעמי

יש משהו מלא אהבה בחג השבועות.. משהו לבן וחגיגי כל כך..
משהו שמסמל את תחילתה הרשמי ביותר של עונת הקיץ שכבר מורגשת היטב בכל מקום,
משהו תמים פרחוני ומרגש.. משהו אוהב.. יש בי המון אהבה לחלק עכשיו וכמה נעים שיש למי.

חג הג'אז במבצר שוני התחיל כבר אתמול.. לא רק לחובבי הג'אז.. האווירה המחשמלת והאנרגיה המטריפה של המבצר.

מי שבנימינה נראית לו רחוקה מדי מתל אביב לעולם לא יבין את כוחו המהפנט של המבצר האדיר הזה שהשמועות יודעות לספר על בריכות הרחצה שלו (היום ניתן לראות רק את השרידים..מדהים!) בהם התנהלו האורגיות הראשונות במזרח התיכון בתקופת הרומאים..

קומת המרתף היא גולת הכותרת של המקום.. מי שבא רק לצפות בהופעה ועוזב מבלי להסתובב בקומת המרתף, לעולם לא ידע מה הפסיד..

כל כך נהנית להסתובב במקום הזה.. כמה אנרגיות מסתובבות בין קירות המבצר העתיק שבנוי באבן, חלקים ממנו נעולים בסורגי ברזל כבדים ועתיקים כמו מרמזים על בית מאסר עתיק ששימש גם כמרתף עינויים.. התקרות הגבוהות.. הכוכים הנסתרים..
האמפיתיאטרון הענק תחת כיפת השמיים שיכול להכיל יותר מ 1000 אנשים במופע רוק קינקי מטורף וחדשני יכול היה להיות הבית האידיאלי לחברי הקהילה.

נכון.. בינתיים מופיעים במקום מיטב האומנים (האיכותיים שביניהם) מתי כספי, יהודית רביץ וגידי גוב, שלום חנוך, שלמה גרוניך, מיומנה, הופעות ג'אז מטורפות מביכורי ארצינו ומעבר לים.. אבל מי יודע מה בהמשך..

היום הופעה של להקת שורוקו - השורו – המוסיקה המסורתית של ריו דה ז'נירו – מפגש של וירטואוזיות וליריות עם מקצבים אפרו- ברזילאים.. חוויה מוסיקלית אנרגטית, קצבית ומלאת שמחה.. בדיוק מה שאני צריכה עכשיו..

בינתיים עוד קצת שמש וים עד הערב..
ומחר.. מי יודע לאן ייקח אותי הקיץ הזה..