החלטה לשנה החדשה : השנה אני אשתדל, אבל ממש אשתדל, להקדים "נישמע" ל" נעשה " . מבטיחה. לפחות בשבוע שבועיים הראשונים של השנה, עד שנתרגל
ונתחיל להתיחס אליה כמו לכל שנה אחרת...
את סוף השנה הקודמת ביליתי שעות וימים בעבודה , בנסיון נואש ונועז לתקן פרוייקט שבו הקדמנו נעשה לנשמע. ( הקדמתי, לא הקדמנו ) ולסיים אותו לפני תחילת שנה זו. עבודה קשה, מספר אנשים שלקחו אחריות ופרגנו , צרוף נסיבות מאוד ייחודי וטונות על גבי טונות של מזל - סייעו באמת לסיים את הענין הזה. לילות ללא שינה, שערות שיבה ואולקוס נרשמו אצל כל המשתתפים, אבל איך שהוא הצלחנו.
קבלנו את התודות הראויות, את ההערכה והשמחה של כולם ופרשנו לשלושה ימים נפלאים של חופש.
איך אמר נפוליאון - הביאו לי גנרלים שיש להם מזל. לאו דווקא כאלה שיש להם השכלה או נסיון. " לכי תעבדי אצל נפוליאון " הוא אומר לי. אולי, גם תשכבי איתו. נראה לי הוא שולט בעל נסיון , ידע ועבר מפואר. "עזוב", אני עונה לו , "קראת פעם על הרגלי הנקיון שלהם אז"?
ומה למדנו מזה? כלום. באמת. יותר מזל משכל. לפעמים זה עובד , לפעמים לא. וכשאתה מקבל את ה "יישר כוח " , זה בעיקר מלחיץ ומדאיג עוד יותר.
אה, ועוד דבר - הים היה בחג הזה בלתי ניתן לתיאור . אחד המשובחים שהיו בשנים האחרונות. צלול, נקי, בלי גלי חוף , ת ע נ ו ג צרוף.
"את נורמלית? " ( זה שוב הוא, נו מה, הרוסי הכי לא רוסי שיש ) " הטמפרטורה של המים נעימה? זה טמפרטורה של מי הפשרת שלגים."
"מזכיר לך את הבית"? אני אומרת לו .
" לא מזכיר לי כלום. אף פעם לא גרנו ליד הים " . " אני יוצא, קר לי ...."
מענין שלא היה לו קר בשלב של המעשים המגונים בלב ים... מוזרים הגברים.