אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

ואגב היום הבלתי נתפס הזה - המלצה על שני ספרים. ישנים, קצת "איזוטריים" אולי. אבל מהמשובחים והמפתיעים שקראתי.

העור - של מלפרטה האיטלקי הפשיסט לשעבר.

המסע הגדול - של חוזה ( חורחה ) סמפרון הספרדי.

ובסרטים - הגן של פינצי קונטיני. הסרט שמסתיים בדיוק כשהכל מתחיל. זוועה מחלחלת ומנערת עצמות.

שלושה ספרים נטולי פומפוזיות, "רזים" - שמתיישבים בתוך הנשמה, בתור מלווים קבועים לחיים. מדי פעם הם מציצים משם ומזכירים נשכחות.

מה זה השטות הזאת עם המופלטה הוא אומר לי. סה"כ בלינצ'ס מטוגן עם מלא שמן. סבתא שלי מכינה כל שבת. עם ריבה. בלי לעשות כזאת מהומה ובלי להזמין את כל השכונה.

יאללה. בסדר, אני אומרת לו. במילא אתה לא אוכל את זה כי אתה רוצה להשאר חטוב ומדהים. אז מה כ'פת לך? חוץ מזה אם אני לא טועה סבתא שלך מתה כבר לפני די הרבה שנים.

אה. נו, שמעי הוא ממלמל לי מבעד לטלפון החדש דנדש שלו. כשאת קטנונית, את קטנונית עד הסוף.

היום בדיוק חשבתי, אם כותבים כאן - וזה יוצא שנצמדים לבלוג פופולרי ואהוד, זה משפר את מספר הכניסות?

ואם - גם נצמדים לעוגן פופולרי במיוחד, וגם - מפרסמים מתכונים לחג?

ואם - גם ... וגם... וגם מפרסמים מתכונים לחג ו תיאור גרפי מקיף של זיון בדסמי סוער, כולל חדירות ?

ימים יגידו.......

ת'ספר לי סוד - אני אומרת לו. ( צריך ל"שוחח" אחרי זיונים, לא? אחרת זה נורא *מנוכר* ... )

מה סוד? מה את, בת חמש? מה זה סוד?

כן. בת חמש ומזדיינת. אתה סוטה. עכשיו ת'ספר לי סוד. סוד זה משהו שלא סיפרת לאף אחד לפני.

אה......... אני מת על הריח שלך אחרי שאת מזדיינת איתי.

זה לא נחשב סוד.

בטח שזה סוד, לא סיפרתי את זה לאף אחד לפניך !

אההההההההה. סוד אחר. אמיתי.

פעם פתחתי מפה בניווט בקורס קצינים. ולא דיווחתי. טוב לך?

כן. בוא עוד סיבוב. מחרמן אותי שאתה משתף אותי בדברים עמוקים שלך........

אתמול עמדתי בפקק בדרך לעפולה ( כן, כן חברים, העמק נהיה חלק בלתי נפרד מישראל ) ועשיתי בראש רשימה מה יגרום לי שמחה גדולה - ומה יגרום לי צער עמוק.

הרשימה של הצער היתה ארוכה יותר מהרשימה של השמחה. וזה גרם לי צער .

סתם, שתי דוגמאות : הרבה שמחה תיגרם לי אם השנה, באופן חד פעמי, לא יגיע הקיץ.

צער עמוק יגרם לי אם הח..א הזה שחטפתי לא יעבור עוד שבוע כי זה אומר ש...... ( משהו עם שם רפואי משעמם ).

חוץ מזה, יש שם לאורך הדרך שלט של מעצ : עבודות שיפור העקומה יסתימו ב 10.12 . עבודות שיפור העקומה...... יש עתיד לכל העקומות. לכו למעצ תגישו בקשה. יהיה בסדר.

היום אמרתי לו - אם יש משהו שלא חשוב להגיד, אז חשוב מאוד לא להגיד אותו.
זה היה בעקבות איזה הספד, שהיה נראה לי יותר טוב שלא היה נכתב. סוג של התפשטות נפשית ליד קברו של המת. לא בטוחה שזה נכון לעשות את זה.

לא המצאתי את זה. לקחתי מאיפה שהוא. אבל כמה נכון - הלוואי יכולנו כולנו לעשות איזה קיצוץ רוחבי של נגיד, 20% בתקציב הדיבורים שלנו. נראה לי היה כל כך יותר נקי מסביבנו.

לוויה רביעית בשלושה חודשים. אחת מוצדקת , בזמן. ועוד שלוש של אנשים שפשוט נדחפו לפני התור שלהם. מתוכן אחת קורעת לב ממש. לוויות עצובות ומיותרות.

מה נהיה? אפשר להפסיק עם זה? נעשה לנו קשה כבר להתנהג יפה במקום לצרוח בפראות - שבאמת, די כבר!!!

לא יודעת איך אצלכם - אבל אצלנו ב "סובב צפון הארץ " התחיל היום האביב.

האביב נמשך בערך שבוע, עד עשרה ימים, לפני שהוא הופך לקיץ מיוזע, מתיש, חסר רחמים , אביך עד מחנק או מואר עד סינוור. עשרה חודשים פחות או יותר שמפנים את מקומם לסתיו מתוגבר ( יש המכנים אותו מתוך תקווה ואמונה בשטות הזאת שמחשבות מגשימות את עצמן - חורף ) עם קצת גשם, אויר נקי, ואפשרות לנשום ללא חרחורי גסיסה מובהקים.

וחוזר חלילה.

זה לא שאין סטיות בתכנית הקוסמית. הרי מדובר במזג האויר. תמיד יש שינויים בתכנית העבודה תוך כדי תנועה. אבל בגדול - ככה זה.

אה, ואם במקרה אתם שואלים את עצמכם איך נודע לי שהתחיל האביב? אז זהו. שצרחות החיזור של הדררות על העץ פקאן לא ניתנות להתעלמות. הדרר הזכר הולך אחריה, פונה אליה יפה, מראה לא את הזנב, מנפנף בראשו הצבעוני , והיא ? נאדה. מכרסמת לה בעדינות תולעים קטנות מהענפים
( הוא אוכל אגוזים, החזיר. היא - בדיוק התחילה דיאטה חדשה, חלבוני תולעים בלבד. ) שעות בלבל לה את המוח, שיגע את כל השכונה ובסוף לא זכה בזיון. במקום הלך להציק בשכונה איפה שהקינים של הדרורים.....

כמו בני אדם - אם אתה רוצה זיון, תזיין. אל תדבר כל כך הרבה. ופעם באה - תתלבש כמו שצריך. ירוק זה כל כך שנה שעברה....

אמרתי לו, תשמע - אם אני מנסה למצוא את השונה ביחסים בין הבדסמים לרגילים - אז לפחות אצלי, הבדסמים היו כרוכים בהמון הכנות.

כל דבר חייב הכנה. נפשית, גופנית, סביבתית. זה לא כמו שברגיל - מזדיינים? אז יאללה, בלגאן, כאן ועכשיו. כל ההכנות המוקדמות האלה, והמחשבות, והתכנון, והשמיכה על הרצפה, והכרית על התקרה - וואלה. המון עבודה זה היה שם. באיזה שהוא שלב זה הפסיק להיות טיבעי וכיפי והפך להיות משימה.

טוב, בסדר , אתה אומר. מסכים איתך. העיקר תפסיקי כבר לדבר, את מתפשטת נורא לאט כשאת מדברת...