אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

התהליך האבולוציוני הגיע בימים האחרונים לשיא חדש - פסגת האבולוציה, היצור התבוני והמשוכלל ביותר,בעל המוח הכבד ביותר, האדם - התפנה עכשיו, אחרי ששכלל את יכולות ההרג וההרס שלו, לתקוף לא רק את בני מינו אלא גם את הגורים שלו עצמו. ( תעברו על העיתונים של הימים האחרונים. לא צריך לקרוא פרסומים מדעיים באנגלית ....... )

והשאלה העולה מכל זה היא - האם לא הגיע הזמן למבול חדש? ( טוב, נו, גם סתם כמה מטאורים יעשו עבודה לא רעה . ) בואו נתחיל שוב מהתחלה - אולי פעם הבאה הברירה הטבעית תעשה מתוך יותר תשומת לב לתוצאות?.....

שמתם לב - שלושה שבועות לפני החג ואף אחד עוד לא שאף אדים רעילים, לא נפל לדלי עם אקונומיקה, לא צנח מקומה שניה תוך כדי ניקוי סוער של חלונות ותריסים...... אולי בכל זאת עומדת לבוא עלינו שנה מוצלחת? יש בסיס לאופטימיות זהירה...

לא יודעת איך אצלכם - אבל בעדה שלנו ( מתה על הביטוי הזה. "בעדה שלנו" . מכיל את כל מהות הישראליות בצורה מזוקקת. ונכון תמיד. לכל העדות . וגם מהווה את התירוץ האולטימטיבי לכל מעשה איוולת, חוסר מחשבה או התעקשות חסרת פשר על משהו חסר הגיון. "מה אתה רוצה? ככה זה בעדה שלנו"...) אז בעדה שלנו, איך שפורים מסתמן, כבר מתחילה הספירה לאחור של פסח...

האנלוגיות בין בדס"מ ופסח , על שלל הכללים וההרגלים הנילווים אליו, עם כל הסבל שכרוך בהכנות , - פשוט תענוג. כר פורה ליצירה מקורית ומצחיקה .

הולך להיות כיף.

יום ראשון - לא משהו היום הזה.

ואל תבלבלו לי עם יופיין של ההתחלות, ההבטחות הגדולות שעוד צפויות , עם השמש שזורחת והציפורים וכל אלה.
ביום ראשון יש לי עננים נפשיים . קדרות קיומית ,ודכדוך מסדר גודל בינוני. שמש בשבת זה הגיוני, נעים ומשרת את המטרה שלשמה התכנסנו כולנו... ( להנות. ) שמש ביום ראשון ? ברור שמדובר בחמסין מהסוג המגעיל.

כשעוד הייתי במעמדי הראוי , בצד הסופג - לפחות היו כמה ימים לספור עד אמצע השבוע. היה איזה סדר בדברים. עד הפגישה שבה כמה איבחות שוט מכוונת היטב היו מוציאות ממני את כל המירמור הזה, אמנם לא תמיד זה היה מחזה כל כך נאה, עם הדמעות והנזלת והכל, אבל לפחות זה היה משאיר אותי קצת יותר נקיה מבפנים. (לכמה שעות. בואו לא נגזים. כמה שעות זה גם יפה בשביל ממורמרים מקצועיים כמוני ) אבל עכשיו מה?

הענין הזה עם החברות סובל בזמן האחרון מרייטינג מוגזם .

המון דיבורים על חשיבות החברות, איכות, כמות, נאמנות .

זה לא שאני אומרת שחברות איכותית ואמיתית לא חשובה. בטח חשובה. לגמרי. חשובה מאוד אפילו......... מאירה את היום , משפרת את הלילה, עושה נעים בנשמה, ועוד כמה דברים נעימים בכל מיני מקומות.

רק מה - לחשוב שחברות מרפאה פצעים בלב? יכולה להביא שינוי במזג האויר הנפשי? לחשוב שהחברים הכי טובים בעולם יכולים לגרום לך להרגיש את העולם באופן שונה? נשמע לי מוגזם. הרי הכימיה והחשמל במוח לא משתנים.

( נכתב בעקבות כמה דברים שנאמרו כאן לאחרונה על החברות לדורותיה.......)

יש איזה "אגדה אורבנית ניהולית" כזאת שאומרת שאנחנו משקיעים המון זמן במשך יום העבודה בלעשות דברים , שאם היינו משקיעים מעט זמן בחשיבה לפני שעשינו אותם, היינו עושים אחרת וסביר להניח שטוב יותר.

ובגדול - אנחנו כל הזמן רודפים אחרי האירועים ולא לוקחים די זמן למחשבה וסימולציה מוקדמת.

אז היום לקחתי פסק זמן לחשוב . התנאים היו מושלמים - היה קפה, הטמפ' בחדר אידיאלית, לא היו טלפונים ואף אחד לא בא לבלבל ת'מוח.

אז איך זה שכל הזמן חשבתי רק מחשבות זימה? ועשיתי סימולציות בראש לגבי איזה הצעה שמישהו הציע לשיפור פיסטינג? והעברתי בראש תסריטים שונים ומשונים ( מאודדדדד משונים ) לגבי פוזיציות וזויות לשיפור נוסף וניכר בנושא החשוב והמהותי ?

מסקנה? נשים דעתן קלה......

זהו. עד הסיבוב הבא.

הוא בשיאו ואני בשיא הדאון. מי האידיוט שאירגן את העולם ככה? ואם כבר העולם מאורגן ככה - אי אפשר להודיע קודם?
תתכונני, הולך להיות תקופה חרא! תתלבשי חם, קחי מים לדרך.....

( ומי שעוד פעם אחת אומר לי שברואנדה יותר גרוע, עשוי למצוא את עצמו עם ביצה אחת. והשניה על העץ...)

ואתה שם, בשורה השניה למעלה ביציע - יש דברים שאפילו פליקים הגונים בתחת לא פותרים.( לא הרבה, אבל יש.) - אז אל תחשוב על זה אפילו...

היום , כאילו, חייבים לחשוב דברים טובים וחיוביים על אהבה?

ואם - אם זה מתנגש במחשבות הזימה המלוכלכות הקבועות? מה לוקח?

ובכלל מה זה "חג" בלי דודים, וקניות, ונקיונות , ( טוב לא מדברים על נקיונות שקשורים לזיונים...) ומשפחתיות דביקה, ותחושת מחנק בדידות ועצב כללית?.... אה, אופס, זה כבר מתחיל להזכיר קצת
אהבה......

גשם מעורר את רפלקס המציצה. ( בדוק. נערכו ניסויים על בעלות חיים )

שיהיו בריאים הילדים האלה - שצריך לקום איתם בארבע בבוקר ולהראות שמחייייייייייים, כי הם הולכים לאהוב את הארץ דרך הרגלים ואנחנו הוריהם צריכים לספק תמיכה, אהבה, עידוד, כתף להשען עליה וסנדוויצים לדרך...

ושאלת היום - זה חוצפה לשאוף שהם יחזרו מאוחר ומאודדדדדדדד עייפים?

ושאלה שניה - אם הילדים קמו מוקדם והלכו , נכון שזה מצווה גדולה להמשיך את הבוקר במציצה סוערת ותקיפה מינית? ( בשבת...)