|
|
|
חוק מרפי מספר 6745 א. : אם במקום לשים לב מה קורה עם העוגה משוטטים בכלוב, העוגה תישרף. לעולם זו תהיה עוגה יקרה, מושקעת , שהובטח להביא מחר בבוקר , ולא יהיו בבית מצרכים לסבוב שני.
חוק מרפי = כוח עליון.
נגיד , לצורך הענין, שיש לי חברה...... ( כן, בטח )
עכשיו, נגיד שוב, ש"החברה" הזאת - טיפחה בעבר, הלא כל כך רחוק, טעם קצת מוזר בסקס. צרכים שנוגדים את החינוך השיוויוני שהיא קבלה,את הקוד החברתי , הריגושים היו באים ממקומות באמת לא צפויים - כאב היה בהחלט אחד מהם, סימנים כחולים על הציצים היו מתקבלים לא רק בברכה אלה בשמחה וחיבה ייתרה. פסים על התחת נחשבו לאות הצטיינות. זברה היה כינוי חיבה. היה כיף .
(מה שמתחת לעור הוא בחזקת צינעת הפרט. לא פותחים את הדלתות האלה. יש שם אריה מסוכן בפנים.)
ואז , יום בהיר אחד היה לילה.... ( לא, לא היה לילה האמת ) עבר. זה לא שם יותר.
והשאלה הפתוחה היא - האם צריך פסיכיאטר שיתקן את הכימיה עם הכדורים הקטנים והנחמדים שהם אוהבים לחלק ביד רחבה, או חשמלאי, שיחבר חזרה את החשמל במוח כמו שצריך. או שאולי עדיף פשוט להניח לכל הענין - ולהמשיך בניחותא של היום יום. לא רע שם בכלל.
מה שבטוח - שאם זה יימשך ככה, יהיה צריך דחוף אינסטלטור.
סליחה מראש על היותי כה צפויה, שלא להגיד חסרת מעוף......
אבל דוקטור, יש לי רק שאלה איך אומרים ברבים דוכיפת?
בין הפותרים נכונה תוגרל: סנונית . ( ראשונה ).
צריך להיות ממש צעירים , והרבה לפני המכבש הסטנדרטי של החיים, בשביל להיות מספיק אמיצים ,ותמימים, וחדורי התלהבות, בשביל להתאהב, להתחתן, ועוד להזמין 500 אנשים נשים וטף לחזות בדבר הזה.
ראבק- למה? לא קצת מיצה את עצמו הענין הזה עם החתונות ב"גני משהו"?
רוב הדברים בסדר. אפילו המזג אויר מתחשב.
אז מאיפה החוסר שקט הזה ?
סיימתי שיחת טלפון עם חברה - כאחות לי. הילדים גדלו יחד. אנחנו התבגרנו יחד. הבן שלה - -נמצא בצבא. ( אפשר לצאת משם. זה לא מעבר לקווי האויב... )
הילד נקרא על שם דודו, אח של אבא שלו , שנפל בקרבות במלחמת יום כיפור.
המפקד, תסלחו לי , המפגר והדפוק שלו - מסרב לשחרר אותו ליום הזיכרון. תקראו שוב - מסרב לשחרר אותו ליום הזיכרון.
בשביל שזה לא ישמע יותר מדי קיטצ', לא אציין את גילה המתקדם של הסבתא. וכמה חשוב לה, ניצולת שואה , אלמנה, שבאזכרה, יעמדו ליד קברו של בנה כל בני המשפחה - כל הנכדים.
חברתי היקרה , לא נולדה בארץ. לא למדה לצעוק ולעשות בלגאן. בעלה ? הוא לא מתערב בצבא של הילד.
וכך - ביום רביעי, תתקיים אזכרה, וליד קברו של ג. יעמדו כל הנכדים. חוץ מג. הנקרא על שמו. כי איזה ילד דפוק בן 20 החליט שלא צריך...
והעיקר - איך כולם חזקים בלדבר. ולהגיד "אנחנו איתכם". "בניכם בנינו" ליבנו איתכם....... חרטה.
באיזה מבחנים מעמידים אותנו חיי היום יום, ומה גדולה כמות הסבלנות לכל קילוגרם משקל גוף שנדרשת בשביל לתפקד , לפחות למראית עין בצורה סבירה:
(רשימה חלקית. לא לפי סדר חשיבות כל שהוא. מקווה שהמשך לא יבוא....)
חמסין - אחד המבחנים הקשים. ללא חומר פתוח וללא מיקוד מוקדם. לא זו בלבד שצריך לגייס את כל הסבלנות בעולם בשביל לשרוד אותו, אז חמסין בפסח????? זה לא מספיק גרוע גם ככה?
שותפה לעבודה שבדיוק משפצת את הבית - אכזרי, מתמשך, ובלתי אפשרי לצליחה חסרת תקלות.מחירי הקרמיקה זה פשוט נושא שלא ייגמר לעולם... מומלץ לגייס סבלנות מכל מקור אפשרי, כולל שכנים, בני זוג וחוצנים.....
זיונים חגיגיים - ככה ביום יום , לא בעיה גדולה. הולכים ישר לעיקר, קצת מציצות קצת ליקוקים, סוגרים ענין . אבל בחגים? יש זמן, יש עוד זמן, ניחותא, חברותא , תשקיעי מאמי.... תפתיעי אהובתי...
ילדים. יתושים . פוליטיקה. - זה אתר של אנשים שיודעים להעריך כאב ומכירים אותו משני צדדיו. מכאן שאין צורך להרחיב .
בואו נקלקל משהו( בלי להתכוון כמובן ) ואחר כך נרחוץ בנקיון כפיים... יווואו , איזה תענוג צרוף. הו תמימות קדושה.
(הייתי חייבת להוציא את זה על משהו, מתישהו, איפה שהוא. כאן הכי טוב - במילא הרייטינג מבטיח שזה עומד להיות "פשע לא מפוענח"...
ובמילא לא יגיע ליעד הנכון. אבל!!! ישפר את מצב האולקוס הכללי של הכותבת . גם זה משהו.... )
זהו? נרגעו כולם?
קבלנו את מנת הדודים / ילדים / סבתות דואגות / חיילים בחופשה / חברות של חיילים בחופשה / בני זוג שכבר באמממממת מיצו את עצמם /סבתות קוליות / עוד ילדים אבל הפעם של אחרים / חברים של הילדים שכבר מיצו את עצמם /
כולם כבר אכלו / שתו / אכלו עוד קצת / שוב שתו , אבל הפעם ממש ממש טיפונת.... / אכלו עוד קצת עוגה / רבצו על הספה עם הידים במכנסיים / עמדו במטבח והחליפו מתכונים , חוויות טובות על הבעל, חוויות רעות על הבעל /
הלכנו הביתה עייפים אך מרוצים?
כולנו החלטנו שלא טוב היות האדם מזדיין עם בטן כל כך מלאה, בייחוד בגילנו? והלכנו לקרוא במיטה, במקום, את אחד מחמשת העותקים של הספר של עדה למפרט שקבלנו לחג? ( ספר מעולה . אגב, ) ושוחחנו כבר על כל המשפחה , מכל הכיוונים, והתחייבנו שבשנה הבאה לא עוד?
ואז מגיעה שנה הבאה ואם אנחנו לא במעגל הזה שוב אנחנו מתחילים לדאוג שאף אחד באמתתתת לא אוהב אותנו יותר...
תהייה בריא אחד אלוהינו. איך מסדר לנו כל שנה את האירועים המדהימים האלה..
נישלטות , נישלטות, שובי הביתה..... אמא מחכה לך.
אני מבטיחה לא לכעוס. לא להטיח האשמות. החדר שלך נשאר כפי שהוא. לא נגענו בכלום.
אז חיזרי הביתה יקירה. אמא ממש צריכה איזה סיבוב על התחת , בשביל להתאפס על עצמה. אני פונה אל הלב שלך נישלטות יקרה שלי- שובי אל ביתי.
