לפני 11 שנים. 22 במאי 2013 בשעה 7:49
אתמול, בעודנו מנחמים חברה שאמא שלה נפטרה ( הגענו לגיל הזה, שההורים של החברים מתים כמו זבובים. וגם חלק מהחברים פתאום נדחפים לפני התור ומתים לנו .... אוף ) ומאחר וזו חברת ילדות ברמה של אחות , רק שגדלה בבית של השכנים... ודברו שם על העבר של כולנו - עברו לי בראש מחשבות שקשורות בזכרון ובזכרונות.
שמתי לב שבמהלך השנים , אני עושה בזכרונות שלי מעשי סדום ( ועמורה ). מכבסת אותם לפני הנסיבות, מגהצת אותם לפי הרצון, משחירה, מלבינה, לשה אותם לעיסה כזו או אחרת. אפילו - מי ישמע , מתעסקת קצת בפרטים שלהם ומזיזה אותם על הלוח לא לפי הכללים.
כנראה שכולם עושים את זה, מי פחות ומי יותר. ולמה אני יודעת את זה ? כי עובדות ילדותנו המשותפת שוות לכולנו. ועדיין, חלק מאיתנו שולפים מהמגירה זכרונות ריחניים נעימים וזוהרים באור החמה. וחלקנו שולפים משם זכרונות מרירים ואפורים , מטפטים מגשם ומאבק. מסתבר שאותם מגפיים שכולנו השארנו בבוץ בדרכים הלא סלולות ( אמיתי. לא מטפורי ) של ילדותנו, הותירו אצל כל אחד מאיתנו סימן אחר.
מאחר ואני משתדלת לשתוק כמה שיותר באירועים כאלה( כמות השטויות שנאמרות שם עוברת בהרבה את הרף העליון של הסבלנות שלי ) והוא, במילא, שותק במקצועו , אז היה מלא זמן למחשבות.
והתחלתי לעשות סדר בזכרונות הבדסמים שלי . ( הפסיכולוגיה הזולה הזו, שחיברה אותי בבית האבלים לבדסמ לא נסתרה גם מעיני, כך שאין צורך להעיר על כך..... )
עברתי עליהם ככה באופן כללי, - ושמתי לב, שאפילו בתוכי, עם עצמי, אני די מכבסת אותם.
את הקשים שבהם - אני מעבירה במהירות קדימה, מעגלת פינות, "שוכחת" תחושות ואירועים קשים ומכוערים. את הנעימים שבהם, לעומת זאת אני מאדירה ומעצימה.
ניסיתי להפוך את התהליך - להתעמק ברגשות הקשים יותר, ולוותר הפעם על ההתרפקות - זה עובד לא רע לאחד או שנים. אבל במהלך החשיבה שוב מתרופפת המשמעת, הנעימים צפים והמגעילים נעלמים באורח פלא.
מה שכן - בשום אופן לא הצלחתי לסכם כמותית מי מנצח שם.
אחרי זה, ברגל בדרך הביתה, חשבתי שזה מאוד לא נאה מצדי להעביר ככה ניחום אבלים - במחשבות על סקס חריג, אלים לפרקים, מביך לפרקים אחרים וחסר גבולות בזמן שנשאר.
ברור שצריך היה לחתום פוסט מהורהר זה ב - "זכרונות" של ברברה סטרייסנד. אבל אני, עם הטעם המוסיקלי הלא משובח שלי לא סובלת אותה.... סורי.
