אני יושבת מול הטלוויזיה בסוג של התמכרות לכאב , רואה את המראות ובוכה.
למה את בוכה הם שואלים- תמהים לגמרי , תמיד את בוכה בסרטים, אז מה עכשיו?
ולך תסביר להם שאני בוכה כי מחוזות ילדותי נשרפים. כי אוזלת היד , הבלגאן, תרבות החפיף, פשוט זועקים לשמים? כי ראש הממשלה, שהיה אמור להיות אחראי באמת לדברים האלה, מסתובב כמו איזה מ"כ שזה עתה סיים קורס קצינים ומשפריץ "מנהיגות" לכל עבר , בעודו מדבר שטויות, נותן הוראות לכאורה, מקשקש בקומקום על נושאים שסביר להניח שאיננו מבין בהם ( אם אני טועה, והוא *כן* עשה קורס כבאות , אני מבקשת סליחה בהכנעה ונותנת לעצמי כמה סטירות הגונות... כואבות - לא מהסוג הנעים חלילה ) , בלי צניעות, בלי שום כוונה ללמוד, או להבין. שופוני. העיקר שופוני. אני המלך כאן. ואני מתרועע עכשיו עם נתיני הנתונים בצרה.
כי תרבות ה - לרוץ קדימה, בלי לבדוק , בלי לשאול, כי התכונה הנהדרת והטובה והמיוחדת הזאת של להיות ראשון, לתרום, לנהל הפכה לאסון נורא וגבתה מחיר כל כך כבד - קצינת משטרה עם רצון ומנהיגות ויכולת - אבל בלי נוהל מסודר, ועם אולי פחות מדי סבלנות לברר קודם כל את נתוני האמת, של מתנדב מדהים ומקסים בן 16 ( מי שלח מתנדב בן 16 לתוך התופת הזאת ?????????? ) . של אנשים שאולי, אם היו ממתינים רגע, ובודקים את העובדות קודם - אולי אולי אולי היה נגמר טיפה אחרת?
כי כל כך הרבה בתים נשרפו ואנשים איבדו את כל שהיה להם - וזה קורע את הלב לראות את משפחת האמנים מעין הוד מנסה לנחם את עצמה - זה רק דברים חומריים. ..
כי הרי כולנו יודעים שההבטחות יתפוגגו בקרוב, והאנשים האלה ישארו עם החורבן והאובדן , די לבד. רק המשפחה והחברים יהיו שם. הממשלה על כל ניגזרותיה תעבור הלאה, לאירוע הבא... זה לא פוטוגני בכלל לטפל בקטנות. רק להצטלם עם קסדה על רקע האש הבוערת. זה פוטוגני מאוד.
לך תסביר להם שבגלל זה אני בוכה. עם דמעות גדולות ולא מנחמות. כי זאת המדינה שיש לנו , וזה קצת עצוב.
לפני 13 שנים. 5 בדצמבר 2010 בשעה 17:00
