לפעמים, ערבוב של מושגים מעולמות שונים, בשיחה , עושה סוג של בלגאן קטן וחביב.( בלגן , אגב, הוא תמיד "נשלט". סדר, אירגון, פרוטוקול הוא שולט. לפחות לטעמי הלא מאוד משובח ביחסי שליטה. ) מבחינתי, זה סוג של "להשיב מלחמה" במקומות שמשעממים אותי, או מרגיזים ,או סתם מול אנשים שברור שאני לא יכולה עליהם בגדולה, אז לפחות אני "מכניסה" להם בקטנה ומרגישה מאושרת לרגע. שליטה מלמטה במיטבה.
אז שוב מרדימים , ושוב איזה פרוצדורה מגעילה , ושוב הפרופסור ושוב , ושוב.... והוא מברר אם כאב פעם קודמת ( כאב, מאוד כאב ) ואיך עכשיו, ובלה בלה בלה בלה - ואני מוצאת את עצמי , בסוג של דווקא שואלת " בתמימות" : תגיד, אין כאן איזה מילת ביטחון בסיפור הזה?
מסקנה? הוא ממש, אבל ממש ממש לגמרי לא בעסק ולא בדיוק הבין . גם שני הנוספים לא. גם האחיות לא ממש. ( טוב, נו , ירושלים, כולם שם צדיקים . או דתיים. או שניהם )
מסקנה שניה? שוב לא תהיה לי מילת בטחון. גם בעולמות האחרים, כשהכאב היה צמוד לעונג לא היתה. גם אז שאלתי מה עם מילת בטחון?
מה הבעיה הוא ענה. מספיק לך? אז תגידי מה שאת באמת חושבת . ומה אני באמת חושבת ? שאלתי. " תפסיק כבר, יא בן זונה , מניאק, לך ממני , חתיכת...." אני מבטיח שאני מפסיק . ( לא נבדק אמפירית. )
לפני 13 שנים. 28 בפברואר 2011 בשעה 7:32
