אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

note to myself לשנה הבאה -

לא להקלע שוב לסדר עם שני מהנדסים , סטודנט לפיזיקה, סטטיסטיקאי ותלמידת משפטים -

התוצאה, דיון מעמיק, שהרחיק אותנו עוד ועוד מהאוכל , איך ניתן עוד לחשב את "חרון אפו אברה, וזעם, ומשלחת מלאכי רעים " - מאתים מכות, עשרים מכות ועוד.
המון המון מתמטיקה היתה לנו שם בערב.

עד הקינוח לא שקטו ולא נחו בוגרי הטכניון כנגד מסיימי האונ' העיברית והציקו זה לזה, ולנו, שנקלענו לאש הצולבת בטעות בכלל ( בוגרי המדרשה לאמנות אנחנו, מה הם רוצים מאיתנו ) .

ואגב פסח, אם כבר העלנו את הנושא - בתור מי שגרים באיזור המכונה "צפון", זה פשוט היה מקסים לראות את כל המכוניות המגיעות אחרי מסע הייסורים הארוך להחריד בכבישי המדינה המשובשים, ובכל אחת ואחת מהן - משפחה , בסדר גודל כזה או אחר. כולם זזים באוטו, קופצים, מסתובבים , רבים , צוחקים מנסים להניע אברים אחרי שעות הנסיעה המתישות . ורק הדפוק התורן, יושב זקוף , לא זז ולא נע - מחזיק את הסיר עם המרק המסכן.......

חג אביב שמח.