לפני 13 שנים. 14 בספטמבר 2011 בשעה 6:44
איזה קטע יפה. ( אם קוראים אותו כמו שירה. לא כטקסט דתי ). מרכז את כל הצורך האנושי באיזה סעד , מול הידיעה שבעצם אין שם אף אחד.
אין עזרי ואין כלום. בעסה. ( מילה קצת מיושנת, אבל עדיין עושה את העבודה )
" שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים מֵאַיִן,יָבֹא עֶזְרִי.
עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ. הִנֵּה לֹא יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.יְהוָה שֹׁמְרֶךָ;
יְהוָה צִלְּךָ, עַל יַד יְמִינֶךָ.יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה;
וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:
יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה,וְעַד-עוֹלָם
