אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

ושוב תקפו אותי נדודי שינה בפתח תקוה. ( טוב, לא בפתח תקוה, אבל בטוח שלא בסיאטל ) .

ההסתובבות הזאת כל הלילה זה דכדכת. אחרי ליל טיולים כזה אפילו לצחצח שיניים בבוקר זו משימה שיאה לבוגרי סיירות בלבד שלא לדבר שאחרי עוד צריך ללכת לעבודה כשנראים כמו רקון שברח מגן חיות.

היום, הבנתי מה קורה כאן.

במקרה, עברתי אצל שכני החביב ( שלא נאמר "המכולת של למדתי" ) . שבדיוק היה ברפת בחליבת צהרים.

עכשיו שתבינו, ברפתות היום כל פרה עונדת על הרגל צמיד, העיצוב אמנם לא משהו, וגם הצבע לא ממש מעודכן להשנה. לא אחת קורא שהתכשיט המפואר מתלכלך לא עלינו בקקי. אבל !!!!!!!!! הצמיד הזה חברות וחברים , קהל נכבד ( אותם קוראים עמידים שהגיעו עד הלום בזיון שכל הנוכחי ) מוסר מלא נתונים על הפרה שעונדת אותו. לא אלאה אתכם בנתונים אלה, שאינם רלוונטים כהוא זה למחיר הקוטג', אבל אחד מהנתונים הנקלטים במחשב של הרפת הוא מספר הצעדים שצועדת פרתנו מדי יום.
תאמרו - מה כ'פת לנו, ואיך זה משפיע לנו על מחיר הקוטג'? שהרי הלכנו והפגנו, וטרחנו והחרמנו והכל ?

אז זהו, כשפרה מיוחמת היא הולכת פי שלוש כמעט מאשר כרגיל. ואז מייד מסייעים לה להתעבר, החלב שלה נעשה יותר איכותי, החקלאי מתעשר על חשבון האזרחים התמימים במדינה וכו' וכו'.

אבל אני, מה כ'פת לי . הבנתי, סוף סוף שההסתובבות הבלתי פוסקת בלילה - זה פשוט בגלל הייחום.

זין או שניים, צעצועים גם באים בחשבון אם יש מחסור עונתי , ובא לציון גואל. וואלה. איזה חשוב זה יחסי שכנות טובים.