אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

אחד החוקים שאני הכי מקפידה עליהם הוא "חוק הרדיוס".

חוק הרדיוס קובע שלא עושים שטויות, משום סוג, אפילו שטויות שיש עליהן הסכמה משפחתית, ברדיוס של לפחות 50 ק"מ ממקום מגורינו האהוב המכונה "מצפון לחדרה". חוק ברזל. עושים שטויות, זה כן. אבל לא בתחום שמאפשר למישהו לחבר אחד ועוד שתיים. נכון שזו לוגיקה קצת בעייתית. ופתרון , איך נאמר - די עקום לבעיות פילוסופיות יותר או פחות אבל זו הבחירה.

השבוע התחלתי ללמוד. בתל אביב, יום בשבוע, ואלה לימודים שמשמחים אותי מאוד. רוב הדרך הייתי מאוד טרודה. במצב רוח לא ברור ועם תחושה חזקה ששכחתי משהו. ( לא , לא שכחתי את הגז דולק, שלחתי מישהו לבדוק. וגם הכלב בבית. גם את זה בדקו ). כ ש ל פ ת ע ---- נזכרתי .
נזכרתי ששכחתי, ואני בדרכי לת"א ולא עשיתי נקיון יסודי , ולא לקחתי את תיק ההפתעות, ולא שיפרתי גילוח וציחצוח........ ושתיתי קפה בבוקר ואין לי מסטיק!
בקיצור , נסיעה דרומה, בבוקר, לבד, קשורה רק לדבר אחד... רפלקס מותנה. ( מענין כמה שנים עוד יחלפו עד שהרפלקס הזה יתחלף לחשיבה על הלימודים )


ואם כבר בפבלוב עסקינן - השבוע שוב אכלנו פבלובה מדהימה , עמוסת קלוריות וטעימה מאווווווד , במיט בול בראשון. ( אולי זה על שם אישתו?) למרות שאנחנו מתעקשים לכנות את הערמת שחיתות הזאת "שרלוטה". ( אחות של שרלילה ) לא חלילה שמדובר בקינוח מושקע, או אינטיליגנטי במיוחד. בסה"כ מדובר בערימה גבוהה של קצפת, על עיגול מרנג ופירות יער מסביב. איך מישהו בשולחן אמר - קינוח של תינוקות. אבל טעים החרא הזה...

פוסט זה הובא לצורך דגימת תיאוריה שהועלתה באחד הבלוגים כאן, ובה נטען כי פוסטים על אוכל קוצרים תגובות רבות במיוחד. אם הוא יסכים אשים קישור.

והנה הקישור ( אי"ה ). זה לא טבעי לי הענינים האלה.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12541