אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

למה אני ממש שונאת חורף , למרות שאני ממש אוהבת חורף:

א. להכניס שמיכות חורף לציפית. ( אייקון גדול של גועל נפש מרוכז. כולל הקאות , צמרמורות וחולשה בכל הגוף )

ב. להוציא את התחת מהשמיכה. ( מה אכפת לכם בשביל מה. להוציא אותו זה קר ומעצבן! ) . וגם לרדת להשתין בלילה.

ג. לנגב לכלב את הרגלים כל פעם שהוא נכנס הביתה . ( טוב מה לעשות, בוץ אצלנו מצפון לחדרה )

ד. לנגב לכלב שוב את הרגלים. כי שוב הוא יצא. ונכנס. ( ויצא שוב. יש לו כנראה איזה בעיה עם הפרוסטטה )

ה. להכנס הביתה עם שמונה שקיות מהסופר, ואחת בדיוק נקרעה ונרטבה מהגשם. ( ברור שבשקית הזו היו כל הקופסאות מהקרטון. )

ו. לגלות ששמתי את הנעלי בית במקלחת בדיוק במקום שהם נרטבו .

ז. זיונים בחורף מחייבים תכנון מוקדם. הוא שוכב לו מתחת לפוך, מעלה אדים , והפועלות השחורות, המוצצות , תמיד איך שהוא עם לפחות איבר אחד חיוני בחוץ ( לא רק התחת. לפעמים זה קצה הרגל, לפעמים זה היד ) . אז אין ברירה. מחממים עד שאי אפשר לנשום, ומזדיינים קצת, ואז הוא מתחיל לילל שקר לו, והתחת שלו בחוץ , ואז נורא חם, אז מנמיכים, ואז קר - כי הוא, מתחת לפוך מעלה אדים ו.......

ח. פליק ראוי, על תחת קר, זה כואב הרבה יותר מאשר פליק עוד יותר ראוי על תחת חם. עובדה.

ט. כשיש רעמים הכלב מתישב לנו על הראש בתוך המיטה. ( מה לעשות. מפגר קצת, אבל שלנו )

י. נו מה, עוד פעם מרק? כאילו, בחורף אפשר לבלות במטבח שבועות רצופים בקילוף קיצוץ גרור, אידוי, חיתוך וחוזר חלילה. עד שנגמר סיבוב אחד מתחיל השני.

טוב, נו , זה לא יפה להיות ממורמר. החורף יפה לכינרת.