חלק מכובד מחיי רציתי להיות מהמאגניבים. לא שהסכמתי לשלם מחיר על זה.כמעט תמיד טרחתי להביע את דעתי האמתית. או לא להביע בכלל דעה , כשכולם חפרו במרץ על חשיבות העבודה העברית, או איפה אלוהים היה בשואה וכאלה חפירות....
תמיד היינו אאוטסיידרים מודעים לעצמם. קוראים בוקובסקי, הולכות עם חצאיות טלאים , מעשנים ולא בסתר. שותים תה כשכולם שותים בירה. אני והרוסיה החדשה שהגיעה , ועוד בן אחד שסרב בכל תוקף להיות מסוקס ואתלטי. היינו משתזפות ערומות בים, פורצים בלילה לבריכה לשחיות ליליות. בקיצור עשינו הכל כדי שאבות תנועת העבודה יאכלו מרורים. הכל - חוץ מאשר לא לקום בבוקר לעבוד. ..
עשיתי מה שבראש שלי, שילמתי את המחיר של זה והתבאסתי שאני לא במגניבים.
שנים אחרי זה , כשכל אחד מאיתנו הלך לדרכו, וחזר משם בוגר יותר, נאה פחות, ופתוח לעולם - הסתבר לי שכל המאגניבים מתו להיות בחבורה שלנו. אחד או שניים מהם, ודווקא די שווים, גם רצו לזיין אותי. ( לא הבנתי אז, ואני מבינה עוד פחות היום אותות מהסוג הזה. חרא !!! )
נו, לכו תדעו.
( אה, וכל זה עלה לי לראש כי יש כאן גל של קישורים למוזיקה מאוד איכותית, רוק אמיתי. דברים שמעולם לא הצלחתי להבין , להרגיש בעצמות או ממש להתחבר. תמיד אהבתי מוזיקה של חננות. פחות מענינית . פאק !!! )
לפני 12 שנים. 18 ביוני 2012 בשעה 14:06
