אני מתרגשת משירים שמזכירים לי שפעם הייתי צעירה והרבה פחות צינית , מיובשת ומתגוננת.
לך הם לא מזכירים כלום כי לא היית כאן כשהם קרו. אין לנו כאן מכנה משותף של התרגשות. אם מוסיפים את הצמחונות שלי לעומת הקרניבוריות שלך, ההיטק שלך לעומת הקהילתיות המשמימה וחסרת הברק שלי - כולם סוג של מכנה משותף שהולך ומתרחק, דווקא כשאנחנו כל כך זקוקים לו.
אז סיכמנו על זיונים בתור מכנה משותף הנמוך ביותר , ובעצם גם הכי זמין. הסטיות של שנינו מרחיבות רק במעט את הבסיס המשותף. (ערומה ועל ארבע זה כבר די תקן, וגם מהחגורה שלך אני כבר מריירת הרבה פחות מאשר פעם ).
זהו. אין פואנטה חד משמעית. אולי בחורף.
וכל הדיון התפתח אחרי השיר הזה. שאני יכולה לשמוע בלופ עשרים פעם ביום. הוא- מתאפק בפעם הראשונה, פורש לעיניניו החשובים עד מאוד (משחק פוקר במחשב ,או משהו ) ומעיר ביובש מסוים, שאני חולה על כל הראש, כי יש לי דמעות של געגוע מהשיר הזה.
לך תגשר בין ביצות העמק לרכבת הטרנס סיבירית.
