בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

נסיונות כתיבה ראשונים.

עדיין בשלב ה 1/2/3 נסיון. מאה ימי חסד ראשונים נשמע לי קצת מוגזם לבקש - אז אולי שעתיים?
לפני 10 שנים. 1 בדצמבר 2013 בשעה 10:56

1. ברגע שאומרים לך שאתה בצום - גם אם זה לא יותר מאשר עשר דקות אחרי שסיימת ארוחה מספקת וגדולה של שלוש מנות, ושני קינוחים - אתה נהייה רעב כאילו זה עתה חזרת  משבוע השרדות במדבר גובי, וגנבו לך  שם את הגמל עם הציוד כבר ביום הראשון.

2. בסנדוויץ, חייבת להיות עגבניה.

3. בכל תור, בכל מקום ביקום, ברגע נתון, יושב לפחות בנאדם אחד שטעה בתור.

4. לעולם תגמר לך הבטריה בנייד כאשר תצטרך לתאם עם מי שבא לאסוף אותך מהתור. וזה תקף גם לנייד השני.

 

 

החיים, רבותי, צחוקים איתם לגמרי.

 

 

the rain song - 1. נכון מאוד. אבל - כשהצום מתקרב לסוף מרגישים שבעצם הייתי יכולה לסחוב עוד קצת.....
2. לי אסור לאכול עגבניות וזה משהו של התקופה האחרונה ואני נורא מתגעגעת. מילא הסנדוויץ, הטוסט!! אלוהים! הטוסט!!
3. + 4 - אין לי דיעה
לפני 10 שנים
למדתי מחברה שלי - מנועה מסולניים? חרא ! ( חצילים? פלפלים? ) ואגב טוסטים - אומרים אצלנו שאין דבר יותר חם בעולם מאשר עגבניה בטוסט.

ולגבי 3 - בחיי. תבדקי בכל תור שתשתתפי בו. תמיד יש שם איזה עפיפון בלי חוט, שעומד שעתיים בשביל לגלות שבעצם הוא היה צריך להיות במקום אחר.
לפני 10 שנים
the rain song - כתבתי על זה פעם פוסט. על חום העגבניה בטוסט. בכלל, עגבניה רותחת - אין חם ממנה בעולם כולו.
וכן, אני מנועה מסולניים. (חצילים - אהבתי הגדולה מכולם. פאק לגמרי אבל המחיר לא נעים)

ואני אבדוק ואשים לב בתור הראשון הבא שאקלע אליו. מבטיחה לחזור לעדכן.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י