כל שנה, ( בדקתי, כמעט כל שנה האמת ) אני מתלוננת פה לפני החג. מין הרגל שכזה.
השנה, בגלל שיש לי כל כך הרבה סיבות אמיתיות להתלונן, זה נעשה קצת משעמם. וגם מיותר להתלונן על החג. שהרי תודה רבה מאוד למי שהוציאנו ממצרים וכל השיט הזה. באמת. אם היינו נשארים היה לנו חם רצח עכשיו, מלא הפסקות חשמל, והאובך המחורבן הזה שבא מאפריקה והורס כל חלקה טובה, בייחוד עבור מי שטורח לנקות את הבית בערב שבת.
ובכלל השנה, לכבוד השינויים המפליגים בהופעתי החיצונית, גיליתי , להפתעתי כי רבה - שאנשים דווקא לא כאלה חארות כמו שיש לנו לפעמים נטיה לחשוב עליהם.
( טוב, חלקם לפחות, לא כולם חלילה לא חארות. נשארו מספיק ).
במסגרת אירועי הכימו, בואו נגיד, ששערי השופע, שה X המיתולוגי כל כך אהב למשוך ולהכאיב איתו - כבר לא עימנו היום. ובהיותי קצת עצלה, וקצת מפונקת, לא ממש החלפתי אותו בפאה רבת הוד ( הייתי בכמה חנויות בבני ברק, תאמינו לי - צריך להסיר את הכובע בפני הדוסיות, שהן מסוגלות ללכת עם הדבר הזה על הראש ).
בדרך כלל אני מסתדרת יפה עם כובע, רק שהכובע, מהיותו לא מחובר דרך קבע לראש, נשאר בדרך כלל באוטו.
וככה מצאתי את עצמי עושה קניות לחג ( אצלנו מצפון לחדרה, ארץ המסוקסים והאמיצים אין פטורים מקניות . גם לחולים אנושים... ) במלוא הדרי החולני משהוא.
ותשמעו - איזה כיף היה. לא יאומן. אנשים, אשכרה, בקניות לפני חג - הציעו לי את התור שלהם !!! ( תודה, באמת , לא צריך, זה סתם שאני נראית ירוקה ועוד שניה מקיאה לך על הנעלים, אל תקח את זה קשה... )
נתנו לי לעבור עם העגלה במעבר של הירקות - לפניהם ......... ( אל יקל הדבר בעיניכם, בשישי זה כמו מחנה אימונים של החיזבללה שם )
וגולת הכותרת של האירוע - הקופאית, ארזה לי את הקניות . כן , כן, ארזה . בחיוך. ( על האריזה עוד הייתי אך שהוא מוחלת לה, אבל החיוך?????? )
אז החלטתי השנה לא לקטר על החג. בני ישראל משתפרים משנה לשנה. מסתבר.......
חג שמייח.
