שמעו, שעמום זה כזה רגש זנוח - שצריך להתחיל לעשות לו קידום מחדש. שעמום זה כמו נגיד, כרובית. ירק כזה עם רייטינג נמוך, צנוע. לא משהו שמעורר מהומות . לא כמו החצילים הנדחפים האלה למשל. או העגבניות עם הצבע הצועק שלהן. אבל מה, אם כבר מתחברים אליה לכרובית היא מאוד טעימה. אז ככה השעמום לדעתי - בהיר, צנוע, לא נדחף.
אולי נשכור איזה משרד פרסום, (נגיד את המשרד פרסום שעבד לצערנו עם השר לשעבר ולשעכשיו , אריה דרעי? ) שיכין לנו קמפיין
להעלאת המודעות והגדלת הצריכה של השעמום.
החיים עוברים לגמרי לא רע בלי דרמות, בהתרגשות מתונה , עם סדר קבוע, ובידיעה ברורה ששום סערה - לא סערת רגשות, ולא סערת ברקים ורעמים ממתינה מעבר לפינת הרחוב. ממתין שם סתם עוד יום של חול. עם בוקר כחול. ואולי איזה אבטיח וזבובים . שום דבר לכתוב עליו הביתה, שעמום מתון.
עכשיו לא. לא שעמום מ ט ו ר ף כמו בצבא , נגיד, כשנשארים שבת ושומרים 4./8 . לא לא. זה שעמום מסכן חיים! שעמום מהסוג של לשבת ספון בבית, המזגן עובד, כל המדיה לסוגיה כבויה, ואתה, המשתעמם הסידרתי פשוט חי. שיעמום אבולוציוני...
עכשיו למה אני פתאום מעלה את הענין הזה? תראו. ביקור קצר בקנדה העלה לי את הענין למודעות. ארץ באמת נחמדה להפליא. הכל שם מאוד בסדר. האנשים בסדר גמור, נעימים , הרחובות נקיים ונעימים. השוק ? נקי, מסודר, ענק, נעים שם. הנופים נעימים - הם לא עוצרי נשימה. ( באיזור שהיינו. יש שם גם עוצרי נשימה, אבל לא בהם ביקרנו... ) יש המון עצים , כולם יפים וגבוהים ומסודרים כאלה. והמון מים - מליון מים. והכל נעים ויפה ונגיש ונקי. בקיצור - ארץ מקסימה. ונעימה. סוג של שעמום נינוח. וואלה - כזה אני רוצה.
מקום של נינוחות, בלי המון דרמות וסוג של שעמום עוטף .
השיר המתבקש כמובן הוא "סתם יום של חול". אבל בגלל שהייתי בקנדה וכל הזמן, אבל כל הזמן, ליווה אותי בראש השיר הזה של מונטי פייטון , ( אולי בגלל הלבוש של הריינג'רג המלווים, של חייל הפרשים הקנדי ) אני חייבת לשים אותו גם כאן. הוא לא מלווה את הכתוב ומעטר אותו, אבל מ'כפת.....
