הוא מכור לסיגריות,
ומכור לאלכוהול,
הוא מכור להרגשה שהוא דג גדול.
הוא מכור לסמים,
ומכור לסקס,
הוא מכור לרוק'נרול שאת האוזניים מפוצץ.
הוא מכור לשוקולד,
ומכור לאופנועים,
ולכן הוא גם מכור למשכחי כאבים...
הוא מכור לטלויזיה,
ומכור לספרים,
הוא מכור לדברים שאת מוחו מאתגרים.
הוא מכור לסדר,
וגם מכור לבלאגן,
הוא מכור לאוכל מהיר שבמיקרוגל מוכן.
הוא מכור לשמש,
ומכור לים,
מכור לכל דבר שאומרים שהוא מסוכן.
הוא מכור לצחוקים,
ומכור למאכלי גורמה,
הוא מכור לכל מה שנראה לו מפתה.
הוא מכור לכדורגל,
ומכור למשחקי מחשב,
הוא מכור להרגשה ששוברים לו ת'לב.
הוא מכור למסיבות,
ומכור להימורים,
ואפשר פשוט לומר שהוא מכור לחיים.
אבל האנשים החכמים שיודעים יותר טוב,
יום אחד החליטו שהוא צריך לעזוב.
כן, הם אומרים, בחייו קרתה תקלה,
וכעת על המכור ללכת למרכז גמילה.
במרכז הגמילה ניסו לתקן את הבחור,
עד שלא יהיה דבר, שאליו יהיה מכור.
הוא שהה שם יומיים-שבוע-חודש-שנה,
ואז החכמים החליטו שהוא כשר לחזור בחזרה.
וכששב הבחור לחיק העולם,
לא היה מכור עוד, ממש כמו כולם.
לא מכור לקפאין, ולא מכור לגולות.
לא מכור לדשא, ולא מכור לסקייטבורד.
לא מכור למוזיקה, ולא מכור לאשליות,
הבחור פשוט איבד כל רצון לחיות.
וכמו כולם עכשיו גם הוא -
לא מת, אך לא חי,
וכך ימיו עד תום חלפו.
מוקדש לכל החכמים שחושבים שהם יודעים יותר טוב איך מישהו אחר צריך לחיות.
let go.
לפני 16 שנים. 29 ביוני 2008 בשעה 15:30