שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

משמעות החיים פשוטה: מוות.

פותחת את הבלוג בהשראת חברה יקרה, והוא מוקדש לה.
לא תמצאו כאן דברים אופטימים. לא תמצאו כאן דברים יפים.
בכלל, לא שווה לקרוא את הבלוג, ועדיף לכם לחסוך את הדקות האלה מחייכם ולעשות משהו יותר מועיל.
שיהיה לכם יום נפלא וקסום!
לפני 17 שנים. יום שלישי, 19 במאי 2009 בשעה 19:55

אין דבר שהוא יותר נורא
מחרא אנשים, שהם שותפיך לדירה.
אך מה טוב ומה נעים,
שיש לך בני אדם לערוך בהם ניסויים:
לראות את תגובת האצטון בעיניים,
למדוד כמות רעילה של חומצה במעיים,
להחליף מלח במלח לימון (קטלני למאכל),
ולצפות בתענוג באדם שעתיד להיות ז"ל.
להחליף את הנוזל לעדשות המגע במיצי יבלת,
להביא הבייתה כלב היפראקטיבי שחולה בכלבת.
להחליף את משחת השיניים בדייסת הירואין,
לכתוב על קופסת כדורי רעל למזיקים: "ויטמין".
להשאיר שקע חשוף במקלחת ולראות מי מהם יתקלח ראשון,
ולהחליף את השמפו, הסבון והמרכך בדבק מגע - ליתר בטחון.

חוץ מלבדוק את גבולות המדע,
אפשר להתעלל בשותפיך בעוד שיטה:
לפזר מיני עש בתוך הארון,
שיאכלו כל סיב של בגד, עד האחרון.
להוציא את המקרר מהשקע, שהאוכל יתקלקל,
ובקיץ אפילו ניתן גם במזגן לחבל.
ניתן להציק בדרכים ססגוניות להדיוט הממוצע
ולמרר את חייו של האדם האידיוט במוצע.
ואמנם זה נכון ששותפים בוחרים,
אך קורה שעושים טעויות בחיים.
ולמה שאני את מחיר כאב-הראש אשלם?
אם פשוט אפשר להתעלל באדם האשם.
אך הדובדבן שבקצפת, השחור שבחור,
הוא להפטר ממנו בדרך שהיא אל-חזור:
כשבסוף שבוע כשאני פונה לחזור לבית הוריי,
להשאיר את הגז פתוח, ונר ריחני דלוק, מאחוריי....

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י