אין דבר שהוא יותר נורא
מחרא אנשים, שהם שותפיך לדירה.
אך מה טוב ומה נעים,
שיש לך בני אדם לערוך בהם ניסויים:
לראות את תגובת האצטון בעיניים,
למדוד כמות רעילה של חומצה במעיים,
להחליף מלח במלח לימון (קטלני למאכל),
ולצפות בתענוג באדם שעתיד להיות ז"ל.
להחליף את הנוזל לעדשות המגע במיצי יבלת,
להביא הבייתה כלב היפראקטיבי שחולה בכלבת.
להחליף את משחת השיניים בדייסת הירואין,
לכתוב על קופסת כדורי רעל למזיקים: "ויטמין".
להשאיר שקע חשוף במקלחת ולראות מי מהם יתקלח ראשון,
ולהחליף את השמפו, הסבון והמרכך בדבק מגע - ליתר בטחון.
חוץ מלבדוק את גבולות המדע,
אפשר להתעלל בשותפיך בעוד שיטה:
לפזר מיני עש בתוך הארון,
שיאכלו כל סיב של בגד, עד האחרון.
להוציא את המקרר מהשקע, שהאוכל יתקלקל,
ובקיץ אפילו ניתן גם במזגן לחבל.
ניתן להציק בדרכים ססגוניות להדיוט הממוצע
ולמרר את חייו של האדם האידיוט במוצע.
ואמנם זה נכון ששותפים בוחרים,
אך קורה שעושים טעויות בחיים.
ולמה שאני את מחיר כאב-הראש אשלם?
אם פשוט אפשר להתעלל באדם האשם.
אך הדובדבן שבקצפת, השחור שבחור,
הוא להפטר ממנו בדרך שהיא אל-חזור:
כשבסוף שבוע כשאני פונה לחזור לבית הוריי,
להשאיר את הגז פתוח, ונר ריחני דלוק, מאחוריי....
לפני 15 שנים. 19 במאי 2009 בשעה 20:55