משמעות החיים פשוטה: מוות.

יש לחברה שלי סטוקר רציני,
אז קניתי לה מתנה שוקר עדכני.
אבל הסטוקר לא מפחד ולא נרתע,
ואפילו תוקף אותה בחזרה.
המתקפות שלו אמנם מחשמלות בצורה אחרת,
משום שלגיטרה אין מספיק וולט בצורה מסוכנת.
כל יום או יומיים באובססיה קלינית,
פוקד שיר חדש את תיבת הדואר האלקטרונית.
הקדשות מהלב, ואיחולים לבביים,
הצעות נועזות, ואפילו תחנונים.
אבל חוץ מהמייל שכבר מזמן הפך ל"ספאם"
יש לסטוקר דרכים נוספות את חברתי לעצבן.
הודעות פרטיות מחכות לה בתיבה,
על כמה הוא מושלם, ומלא באהבה.
הרי כל בחורה תרצה כזה גבר,
ששם את ה"כלי" לפני השבר.
ורק מישהי שלא שפויה, לא תרצה להתנסות בכזו חוויה.
וכמו כל סטוקר ראוי לשמו,
אין דבר כזה בלקסיקון המילה "לא".
אז גוגל החליט לסגור לה את התיבה,
עקב תלונות מהגולשים על עומס, בגלל ההצפה.
אבל הסטוקר לא נח אף לא לרגע,
ואת הטלפון הנייד הצליח להשיג מאיזה רע.
אז האסאמאסים לא הפסיקו אותה לפקוד,
והסטוקר על שלו מתעקש לעמוד.
אז הלכנו לאורנג' והחלפנו לה מספר,
והגיעה הפוגה למשך ימים מספר.
הסטוקר הינו הרבה דברים, אך פראייר הוא לא,
ואכן הקאמבאק לא איחר להגיע בהוד הדרו.
הסטוקר השיג את הכתובת של הדירה,
ושלח לחברתי בדואר רשום חבילה.
ובגלל שכתובת המוען גם היא רשומה,
השגנו גם אנחנו את כתובתו החדשה.
וכך הצייד הפך לניצוד,
ותיכננו לנו תוכנית זדונית בסוד.
כשיום אחד הלך הסטוקר לקניות היומיומיות ב"סמרטלי",
נכנסנו לו לדירה, והחלפנו את כל האוכל בדוגלי.
חיכינו שעה, שעה וחצי, שעתיים, שלוש,
והנה חזר הסטוקר לביתו, לפרטיותם של אחרים לפלוש.
רצה הוא נשנוש, ובהיסח הדעת בלבל את הדוגלי עם בוטנים,
ותוך שניה האדימו לו הצוואר, האחוריים, והפנים.
התנפחו לו השקדים,
יצאו לו העיניים מהחורים.
הסתבר לנו שהבחור אלרגי לאוכל של כלבים,
וכך הובהל באמבולנס לבית החולים.
בחדר ההתאוששות לאחר החייאה ממושכת,
הסטוקר הטריד מטופלת שהייתה בתרדמת.
הרופאים תפסו אותו על חם, והעיפו אותו בבעיטה,
והסטוקר שב לשוטט ברחוב בחיפוש אחר הקורבן הבאה.
מעבר לרחוב, ראו עיניו את הקורבן המושלמת,
אז חצה את הכביש כדי להתחיל בשיחה מלוקקת.
אך מלבד מכוניות בכביש ישנן כלי רכב אחרים,
והסטוקר פספס לראות את האופניים המתקרבים.
רגלו נדרסה, וחתול רחוב נבהל,
וקפץ על הסטוקר, שמעד ונפל.
מסתבר שהמסכן אלרגי גם לחתולים,
ונגד אלרגיה נדירה זו אין כלל טיפולים.
וכך הסטוקר מצא את מותו באמצע הרחוב בצהרי יום ראשון,
כששיערות חתול תקועות לו בגרון.